בר"ם 3695/21 דיזון נ' משרד הפנים (9.6.2021)
המבקשים, הורים אזרחי הפיליפינים ושלושת ילדיהם, הגישו בקשה להסדרת מעמדם מכוח החלטת ממשלה מס' 156 משנת 2006. הבקשה נדחתה בשנת 2014 בשל הליכים פליליים שהתנהלו נגד האב, שבאחד מהם הוטלו עליו שעות שירות ללא הרשעה ובשני הורשע.
בעקבות הליכים משפטיים בבית הדין לעררים, המפורטים בפסק הדין, המבקשים הגישו בקשה חדשה, שנדחתה בנימוק לפיו היא אינה מגלה טעמים הומניטריים. לאחר הגשת ערר נוסף, שנדחה, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי שהתקבל.
בית המשפט המחוזי עמד על כך שבהחלטה בערר הראשון נקבע במפורש כי הבקשה השנייה תידון בהתאם להחלטה 156, אולם בהחלטת המנכ"ל ובהחלטה בערר השני אין כלל דיון בתנאי החלטה 156. בית המשפט המחוזי מצא כי בהחלטת המנכ"ל ובהחלטה בערר השני אין קביעה פוזיטיבית לפיה קיימת מניעה פלילית בעניינו של האב; כי בנסיבות העניין – חלוף הזמן והתוצאות העונשיות הקלות – קביעה שקיימת מניעה פלילית, חורגת ממתחם הסבירות; וכי ספק אם המניעה הפלילית הנטענת משפיעה על מעמד האם והילדים. בית המשפט המחוזי הורה להשיב את עניינם של המבקשים לוועדה הבינמשרדית, שתתייחס גם להיבטים ההומניטריים העולים ממסמכים נוספים שהוצגו בבית הדין ובבית המשפט; ולא לנקוט צעדי אכיפה נגד המבקשים עד לחלוף 30 ימים מיום קבלת החלטה חדשה כאמור.
בקשת רשות הערעור כוונה רק כלפי הסעד שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, ונתבקש בה להעניק לאם ולילדים תושבות קבע כבר עתה, ומעמד לאב.
בית המשפט העליון דחה את הבקשה וקבע שהיא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.