בר"ם 5193/20 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (10.8.2020)
בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, בה נדחתה בקשה לסעד זמני לחידוש רישיון הישיבה של המבקשים עד להכרעה בערעור, והחזיר את הדיון אל בית המשפט המחוזי.
המבקשים הם זוג אזרחי גאנה ושני ילדיהם הקטינים, שנולדו בישראל. בשנת 2011 המבקשים הגישו בקשה לפי "נוהל הטיפול בבקשה לעיכוב הרחקה/מתן מעמד מטעמים רפואיים", בנימוק לפיו הם נשאי HIV והמבקשת גם נשאית צהבת נגיפית. לאחר דחיית הבקשה, ניתן פסק דין בהליך קודם, ובו חויב משרד הפנים לבחון מחדש את הבקשה ולתת למבקשים רישיונות ישיבה מסוג ב/1 עד להכרעה בבקשה. לאחר שהבקשה נדחתה בשנית וערר על ההחלטה נדחה על ידי בית הדין לעררים, המבקשים הגישו ערעור מינהלי לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי נתן, בהסכמת המשיב, סעד זמני המונע נקיטה באמצעי אכיפה עד להכרעה בערעור, אך דחה, ללא נימוקים את הבקשה להורות על חידוש רישיונות הישיבה מסוג ב/1 של המבקשים.
בית המשפט העליון קיבל את בקשת רשות הערעור, החזיר את הבקשה לבית המשפט המחוזי, וקבע כי היה על בית המשפט המחוזי לנמק את החלטתו ולפרט את השיקולים המנחים בעניין זה, ובראשם מאזן הנוחות.