בר"ם 5040/18 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה (9.2.2020)
בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור של משפחת מבקשי מקלט מחוץ השנהב, והורה, לראשונה, על הכרה בבני המשפחה כפליטים.
המערערים, בני זוג מחוף השנהב ושתי בנותיהם הקטינות שנולדו בישראל, הגישו בקשה למקלט על רקע חשש שהקטינות, אם תוחזרנה לחוף השנהב, תעבורנה בכפייה השחתה של אברי מינן ("מילת נשים" או FGM) על ידי משפחתה של האם.
לאחר שבקשת המקלט נדחתה על ידי משרד הפנים, בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על ידי המשפחה ובית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין. משרד הפנים, בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי הכירו בכך שחשש להשחתת אברי מין יכול להוות עילה למקלט לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים, אולם קבעו שקיימת "חלופת מגורים פנימית" בחוף השנהב, שהמשפחה יכולה להעתיק את מקום מגוריה בתוך חוף השנהב באופן שימנע את ביצוע השחתת אברי המין של הקטינות, וכי מטעם זה המשפחה אינה זכאית למקלט בישראל.
בית המשפט העליון נתן רשות לערער על פסק דינו של בית המחוזי וקיבל את הערעור.
אף שהשאלה האם חשש להשחתת אברי מין לא הייתה שנוי במחלוקת בין הצדדים, בית המשפט העליון ניתח את יסודות הגדרת הפליט באמנה בדבר מעמדם של פליטים, וקבע כי חשש להשחתת אברי מין על ידי המדינה או על ידי גורם פרטי, כאשר המדינה אינה מספקת הגנה אפקטיבית, מהווה עילה למתן מקלט.
בית המשפט בחן את השאלה באלו מקרים, למרות שלאדם נשקף חשש מבוסס לרדיפה בגין אחת העילות שבאמנה, ניתן שלא להכיר בו כפליט בשל קיומה של אפשרות להעתקת מקום מגורים במדינת המוצא. בית המשפט קבע כי על הטוען לקיומה של חלופות מגורים פנימית כזו (כלומר על משרד הפנים) מוטל הנטל להוכיח את סבירותה ואת מידת הרלוונטיות של חלופה זו, וזאת בהתייחס לשאלות מי הם סוכני הרדיפה, מהו טעם הרדיפה, מהי דרגת הסיכון שעל הפרק, ומיהו הגורם המצוי בסיכון.
ביחס למערערים נקבע שמשרד הפנים לא הרים את הנטל להראות שקיימת חלופת מגורים פנימית סבירה ורלוונטית, והורה להכיר בהם כפליטים ולתת להם מעמד לפי נוהל הטיפול במבקשי מקלט (כלומר לתת להם רישיונות ישיבה מסוג א/5).
בית המשפט עמד על כך שלאחר שניתנה רשות ערעור, משרד הפנים החליט להעניק לבני המשפחה רישיונות ישיבה מסוג א/5 מטעמים הומניטריים, אך קבע שאין בכך כדי לייתר את ההכרעה בערעור. לעומת זאת, השופט אלרון, בדעת מיעוט, סבר שיש לדחות את הערעור בלי לדון בטענות לגופן, משום שהוא התייתר, לטעמו, עם ההחלטה לתת למערערים רישיונות ישיבה מסוג א/5. גם שופט המיעוט אלרון הסכים כי "סכנה להשחתת איברי מין של נשים עשויה להקים במקרים מתאימים עילת פליטות".
בעקבות הערות גורמים פוליטיים על פסק הדין, ביום 10.3.2020 הגישה הפרקליטות עתירה לדיון נוסף.