בר"ם 7699/16 הברה נ' משרד הפנים (21.11.2016)
המבקש, אזרח אריתריאה שהוחזק במתקן "חולות", טען שלא היה מקום לזמנו למתקן משום שהוא נדרש לשירות ארוך וכפוי בצבא אריתריאה, ומטעם זה הוא קורבן לעבירה של החזקה בתנאי ערבות ועומד בתנאי סעיף 32ד(ב)(6) לחוק למניעת הסתננות, שלפיו אין לזמן למתקן השהייה "מסתנן" שמשטרת ישראל הודיעה לגביו שיש ראיות לכאורה לכך שנעברה לגביו עבירה של החזקה בתנאי עבדות.
בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי דחו את טענות המבקש וקבעו שאין מקום לפקפק בממצאי המשטרה, לפיהן אין ראשית ראיה לכך שהמבקש הוא קורבן החזקה בתנאי עבדות. בית הדין לעררים אף קבע שאין לו סמכות להתערב בהחלטת המשטרה כעניין שבגררא.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור משום שהפכה לתיאורטית, לאחר שתקופת החזקתו של המבקש במתקן "חולות" הסתיימה. יחד עם זאת, בית המשפט העיר שאין בכך משום נקיטת עמדה בהכרעת בית המשפט המחוזי לגופה.
בית המשפט הוסיף שהשאלה האם שירות בצבא אריתריאה הוא החזקה בתנאי עבדות היא שאלה פרטיקולרית שנגזרת מנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה, וכי לצורך הכרעה בשאלה זו בכל מקרה ייתכן שתידרש גם בדיקה עובדתית של משטרת ישראל.
בית המשפט הזכיר כי בפסיקה קודמת נקבע שתקופת ההחזקה המקסימלית הקבועה בחוק – שנה אחת – אינה צריכה להיות ברירת מחדל, וכי יש לקבוע את תקופת השהייה באופן פרטני בכל מקרה.
בית המשפט העליון התייחס לטענה שבירור מחלוקות הנוגעות להחזקה במתקן "חולות" הופכות לתיאורטיות עד למועד הגעתם אל בית המשפט העליון נוכח תקופת ההחזקה המקסימלית של שנה, וציין שאין מדובר בתוצאה מתחייבת, שכן הנחתו היא שהערכאות המוסמכות ייתנו קדימות להליכים הנוגעים להחזקה במשמורת או להוראות שהייה ויבררו אותם במהירות.
לבסוף, בית המשפט העליון קבע, בניגוד לקביעת בית הדין, שלבית הדין סמכות נגררת לדון בחוות דעת משטרתיות בעניין עבירת החזקה בתנאי עבדות.