בר"ם 3809/18 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (12.8.2018)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של אזרח גאנה, שביקש לקבל מעמד מטעמים הומניטריים בשל היותו אב לקטין אזרח ישראל.
המבקש ניהל מערכת יחסים עם אזרחית ישראל, ולשניים נולד בן משותף בשנת 2007. בשנים 2009 ו-2010 המבקש החזיק ברישיונות ישיבה מסוג ב/1 ומסוג א/5, שניתנו לו במסגרת ההליך המדורג להסדרת מעמדם של בני זוג של אזרחי ישראל, אולם הרישיון לא חדש בשנת 2010, ובשנת 2013 בני הזוג נפרדו.
בשנת 2014 המבקש הגיש בקשה להסדיר את מעמדו מטעמים הומניטריים בשל היותו אב לקטין ישראלי, ובשנת 2015 הוועדה החליטה לתת למבקש רישיון ישיבה מסוג ב/1 לפרק זמן של שנה, שבסופה ייבחן מעמדו מחדש (לפי האמור בפסק הדין ההחלטה התקבלה בשנת 2018, אולם מהשתלשלות העניינים ומפסק דינו של בית הדין לעררים עולה שמדובר, ככל הנראה, בטעות סופר, וכי מדובר בשנת 2015). בתום אותה השנה נדחתה בקשתו לשדרוג מעמדו, והוחלט לחדש את רישיון הישיבה מסוג ב/1 שבו החזיק. בית הדין לעררים דחה את הערר שהוגש נגד ההחלטה, ובית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע שהיא אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". בית המשפט ציין שההכרעה התקבלה על יסוד העובדות הקונקרטיות של המקרה, כי הערכאות הקודמות הבהירו שהמבקש לא ביסס את טענתו לאפליה בינו לבין מקרים אחרים שבהם ניתנו רישיונות ישיבה מסוג א/5 להורים לילדים בעלי אזרחות ישראלית, וכי בעת הזו המבקש יכול לחיות בארץ ולפרנס את בנו גם כשבידיו רישיון ישיבה מסוג ב/1. כמו כן נקבע שהמבקש רשאי להגיש בקשה חדשה לשדרוג מעמדו, "אשר תיבחן על ידי המשיבה על פי מיטב שיקול דעתה ובשים לב לשיקולים שעניינם טובת הקטין ורווחתו".