בית המשפט העליון – דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה להשהות דיון בשלילת אזרחות

בר"ם 67025-05-26 ראש הממשלה נ' חאמד (19.7.2026)
בית המשפט העליון דחה על הסף בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להשהות דיון בעתירות לשלילת אזרחות עד להכרעת בג"ץ בחוקתיות החוק שמכוחו התבקשה שלילת האזרחות, וקבע כי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים אינו מאפשר לערער על החלטת ביניים המקבלת בקשה לעיכוב הליכים.
בחודש פברואר 2026 הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשות לשלילת אזרחותם של המשיבים, שהורשעו בעבירות טרור. הבקשות הוגשו מכוח סעיף 11(ב1) לחוק האזרחות. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבים והורה על השהיית הדיון בבקשות עד להכרעת בג"ץ בעתירה התוקפת את חוקתיות ההסדר, המאפשר שלילת אזרחות. על החלטה זו המדינה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
המדינה טענה כי החלטת בית המשפט המחוזי מנוגדת לחזקת החוקתיות העומדת לחקיקה ראשית, וכי קיימת סמכות לדון בבקשה מכוח ההסדרים הכלליים בחוק בתי המשפט. מנגד, המשיבים טענו כי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים קובע "רשימה סגורה" של החלטות שניתן לבקש לערער עליהן, ואין אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה המקבלת בקשה לעיכוב הליכים.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור על הסף. נקבע כי סעיף 12 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים מונה "רשימה סגורה" של סוגי החלטות ביניים שניתן להגיש עליהן בקשת רשות ערעור, וכי רשימה זו חלה על כל החלטה אחרת הניתנת על ידי בית משפט לעניינים מינהליים, גם אם היא ניתנה במסגרת עתירה המנהלת לפי חוק אחר (חוק האזרחות במקרה זה). עוד נפסק כי מאחר שקיים הסדר ספציפי בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, אין תחולה להוראות הכלליות שבחוק בתי המשפט בנוגע לערעור על החלטות ביניים. בית המשפט הדגיש כי החוק מתיר במפורש לבקש רשות ערעור הנוגעת לבקשה לעיכוב הליך בשל הליך אחר רק כאשר הבקשה לעיכוב נדחית. מאחר שבמקרה הנדון הבקשה להשהיית ההליך התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי, לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה.