בר"ם 4497/17 זולואגה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (8.10.2017)
המבקשת היא אזרחית קולומביה האוחזת ברישיון ישיבה מסוג א/5 מאז 2009 מכוח יחסים זוגיים עם אזרח ישראל, שנפטר בשנת 2012. המבקש הוא בנה הבכור של המבקשת, שהגיע לישראל בשנת 2012 כדי לעזור לאמו לטפל בבן זוגה לפני פטירתו, ונשאר בישראל גם לאחר פטירת בן הזוג.
המבקשים הגישו בקשה להסדרת מעמדו של המבקש בישראל מטעמים הומניטריים, שבה הציגו את המבקש כאחיה של המבקשת. לאחר שהבקשה נדחתה הוגשה בקשה חדשה, שבה המבקש הוצג כבנה של המבקשת. משרד הפנים דחה את הבקשה בנימוק לפיו מירב הזיקות של המבקש הוא לקולומביה, ולפיו אין די בטענה כי הוא מסייע לאמו ולבנותיה האחרות כדי להצדיק מתן מעמד בישראל.
בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי דחו ערר וערעור שהוגשו בעניין החלטת משרד הפנים, קבעו כי הנסיבות שהוצגו אינן מחייבות מתן מעמד מטעמים הומניטריים, ואף ציינו שהצגת הגרסה הראשונה, לפיה המבקש הוא אחיה ולא בנה של המבקשת, מצדיקות את דחיית הבקשה להסדרת מעמדו.
בית המשפט העליון קבע שלא מתקיימות אמות המידה למתן רשות ערעור, וכי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין ובית המשפט המחוזי, ודחה את בקשת רשות הערעור.