בית המשפט העליון – דחיית בקשת רשות ערעור של מבקש מקלט מסרי לנקה

בר"ם 41751-01-26 דיוואמוני נ' שר הפנים (2.7.2026)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של אזרח סרי לנקה, וקבע כי מחיקת הערעור בבית המשפט המחוזי, לאחר שהמבקש לא קיים את ההחלטה הדוחה את בקשתו לסעד זמני וסירב לנהל את ההליך מארצו, מוצדקת ואינה מעוררת שאלה עקרונית או עיוות דין המצדיק התערבות.
המבקש, אזרח סרי לנקה, נכנס לישראל במרץ 2024 והחזיק ברישיון ישיבה מסוג ב/1 לעבודה בחקלאות. לאחר שעזב את עבודתו, המבקש הגיש בחודש נובמבר 2024 בקשה למקלט מדיני. הרשות זימנה אותו פעמיים להתייצב לרישום, תוך הבהרה כי אי-התייצבות תפורש כוויתור על הבקשה, אך הוא לא התייצב. בחלוף מעל תשעה חודשים, פנה המבקש בטענה שלא קיבל את הזימונים, והרשות השיבה כי בקשתו נסגרה עקב אי-התייצבות.
בית הדין לעררים אישר את ההחלטה. במסגרת ערעורו לבית המשפט המחוזי, המבקש ביקש סעד זמני לעיכוב הרחקתו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני, תוך קביעה שסיכויי הערעור קלושים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, והורה למבקש להודיע אם הוא עומד על הערעור, וכי אם יבחר בכך הוא יכול לנהל את ההליך בעודו בארצו. משתשובת המבקש הייתה כי הוא עומד על הערעור אך מסרב לצאת מהארץ בטענה כללית לסכנת חיים, מחק בית המשפט המחוזי את הערעור בשל אי-קיום החלטתו בעניין הסעד הזמני. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור. נקבע כי הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור בגלגול שלישי על החלטות בית הדין לעררים, שכן היא נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש ואינה מעוררת שאלה עקרונית. כמו כן, לא נמצא כי ייגרם למבקש עיוות דין חמור ממחיקת הערעור.
למעלה מן הצורך, בית המשפט העליון העיר כי המבקש לא הציג כל הסבר מניח את הדעת להשתהותו עד שפנה לברר את גורל בקשתו, לא הראה טעמים מיוחדים לחריגה מהוראות הנוהל בגין אי-התייצבות, ואף הודעתו הקצרה לבית המשפט המחוזי (בעקבותיה נמחק הערעור) נטענה בעלמא וללא כל פירוט עובדתי ממשי בדבר הסכנה הנטענת לחייו.