בית המשפט העליון – דחיית בקשת רשות ערעור בעניין בקשות הגנה מכוח עקרון אי-ההחזרה

בר"מ 2663/24 פלוני נ' משרד הפנים (20.8.2024)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגיש אזרח מצרים בעניין החלטת משרד הפנים לדחות את בקשתו להגנה מפני הרחקה למדינתו מכוח עקרון אי-ההחזרה.
המבקש נכנס מספר פעמים שלא כדין לישראל וגורש ממנה, ומאז שנת 2005 הוא שוהה בישראל, לאחר שהגיש בקשה למקלט. בהמשך המבקש טען כי הוא מוגן מפני הרחקה מישראל על-פי עקרון אי-ההחזרה ובהתאם לאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים.
לאחר דחיית בקשתו למקלט והגשת בקשה לעיון מחדש, נדחתה פעם נוספת בקשת המקלט בנימוק לפיו גרסתו אינה אמינה ביחס למרכיבים מרכזיים בה, ובנימוק לפיו לא עלה בידו להוכיח פחד מבוסס היטב, אובייקטיבית וסובייקטיבית.
המבקש הגיש ערר לבית הדין לעררים, שהסתמך על טענותיו לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים, אך בפתח הדיון בבית הדין לעררים הודיע כי בקשתו נשענת על עקרון אי ההחזרה בלבד. בית הדין קבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב, שכן חלק מיסודות עיקרון אי-ההחזרה נבחן ממילא על-ידי הוועדה במסגרת בחינת בקשתו של המבקש למקלט, ונמצא כי הם אינם מתקיימים. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה.
במסגרת בקשתו למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון, המבקש טען שהבקשה מעוררת סוגיה משפטית עקרונית, שעניינה העדרו של נוהל סדור להגשה ולטיפול בבקשות להגנה מכוח עקרון אי-ההחזרה, וכן אי-קיומן של אמות מידה מבוררות לבחינת בקשות מסוג זה. לטענתו, נוכח חוסר ההסדרה של נהלים לבחינת בקשתו להגנה מכוח עקרון אי-ההחזרה – הבקשה למעשה כלל לא נבחנה על-ידי המשיב.
בית המשפט העליון קבע שחרף העלאת סוגיות עקרוניות שעניינן באופן ההגשה והטיפול בבקשות להגנה מכוח עקרון אי-ההחזרה, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור, וקבע שבמכלול הנסיבות זהו אינו המקרה הנכון לבירור שאלות אלו, שכן לא שוכנע כי ההכרעה בהן תשפיע על התוצאה הקונקרטית בעניינו של המבקש.

רוצים להישאר מעודכנים?

Legal updates signup form

Simple sign up form, found on legal post page footer

"*" אינדוקטור שדות חובה