בר"ם 1647/23 קנאיו נ' משרד הפנים (21.6.2023)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין "נוהל הטיפול בבקשה לעיכוב הרחקה/מתן רישיון לישיבת ביקור מסוג ב/2 לתקופה מוגבלת במצב חירום רפואי".
המבקש הוא אזרח ניגריה שבקשתו למקלט נדחתה, ושלאחר מכן הגיש בקשה למעמד זמני מכוח הנוהל, בטענה כי הוא סובל ממחלת לב וכי הטסתו לניגריה תסכן את חייו. לאחר שמומחה מטעם משרד הפנים קבע שהמבקש אמנם סובל ממחלה כרונית אך אין מדובר במצב חירום ואין מניעה להטיסו, משרד הפנים דחה את הבקשה, ולאחר מכן דחה עררים פנימיים שהוגשו על הבקשה ובקשה נוספת שהמבקש הגיש.
ערר שהוגש על ידי המבקש לבית הדין לעררים נדחה בנימוק כי המבקש נהג בחוסר ניקיון כפיים משום שלא יצא מישראל לאחר דחיית בקשתו למקלט, אף על פי שבערר קודם שהגיש בעניין בקשתו למקלט בית הדין קבע כי הוא ייצא את הארץ, והוסיף שמחלת הלב שממנה המבקש סובל התגלתה כבר כשהיה בניגריה אך הוא נמנע מלטפל בה. בית הדין הוסיף כי במסמכים הרפואיים שהוצגו אין כדי להעיד על כך שהמבקש מצוי בסכנת חיים מיידית, וכי בשנים שבהם התנהל ההליך המבקש לא קיבל טיפול מציל חיים.
ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין לעררים נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, והמבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע שהבקשה נטועה היטב בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ובפרט בנתונים שבעובדה הקשורים במצבו הרפואי, ולכן אינה עומדת באמת המידה המצמצמת שחלה על בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בית המשפט העליון הוסיף כי נחה דעתו שעניינו של המבקש אינו עומד בהוראות הנוהל, ועל כן אין בסיס להתערב בשיקול הדעת של הערכאות הקודמות, שהתבססו על הממצאים הרפואיים.