בר"ם 1283/22 כרמי נ' משרד הפנים (3.4.2022)
בית המשפט העליון דחה בקשה רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניינה של אזרחית הודו העובדת כמטפלת סיעודית, שביקשה להאריך, לאחר מעצרה, את רישיון הישיבה שלה מטעמים הומניטריים.
המבקשת נכנסה לישראל בשנת 2013 באשרה ורישיון מסוג ב/1 לעבודה בענף הסיעוד, ושהתה בישראל ברישיון עד סיום עבודתה אצל מעסיקתה האחרונה בשנת 2021. כחצי שנה לאחר תום העסקתה המבקשת נעצרה, הושמה במשמורת והוצא נגדה צו הרחקה.
בהיות במשמורת המבקשת הגישה בקשה להארכת רישיונה מטעמים הומניטריים כדי לסעוד אישה שעברה אירוע לב מורכב. הבקשה הוגשה מכוח נוהל "הקלות בעניין קליטת עובדים זרים בענף הסיעוד בעקבות הגבלות על הגעת עובדים זרים חדשים לישראל מחמת מגפת הקורונה", ונדחתה בנימוק לפיו היא אינה עומדת בתנאי הסף של הנוהל, בין היתר מכיוון שחלפו יותר מ-90 ימים מתום תקופת העסקתה החוקית, משום שהמבקשת לא סיימה את תקופת העסקתה האחרונה עקב פטירתו של המעסיק או העברתו למוסד סיעוד, ומאחר שהתקבלה בעבר החלטה קודמת של שר הפנים להארכת רישיונה של המבקשת.
ערר שהוגש על ההחלטה נדחה על ידי בית הדין לעררים, וערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע שאין להאריך את רישיונה של המבקשת, בין השאר מכיוון שאין מקום להסדיר את מעמדה של מי שפנתה לעשות כן רק עם מעצרה, וזאת מחשש כי עובדים זרים שעזבו את מקום עבודתם ינסו לאתר מטופל פוטנציאלי רק על מנת להשתחרר ממעצר, וכי לא זו היא תכליתו של נוהל הקלות הקורונה. בית המשפט המחוזי אף דחה את טענות המבקשת כי מעצרה היה לא חוקי, בהתחשב בטענה שפקחי רשות האוכלוסין וההגירה ביקשו ממנה להציג תעודה מזהה על רקע חזותה ההודית.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק דינו של ביתה המשפט המחוזי וקבע כי חרף ניסיונם של המבקשים לשוות לבקשה אופי עקרוני, היא עוסקת בנסיבות המקרה הפרטניות, ואינה עומדת באמת המידה המצמצמת שחלה על בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כאשר הערכאה הראשונה היא בית הדין לעררים. בנוסף, בית המשפט העליון קבע שהטענות הנוגעות לתיוגה של המבקשת בשלב האכיפה הראשוני על רקע מוצאה, אינן עומדות בלבו של ההליך הנוכחי, שנסב על טענתה של המבקשת כי יש לאפשר לה להישאר בישראל, ולא על הליך האכיפה.