בר"ם 5481/21 Prakasha נ' רשות האוכלוסין וההגירה (30.9.2021)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של מבקש מקלט מהודו על החלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן סעד זמני לתקופת הערעור במסגרת ערעור שהוגש על פסק דין של בית הדין לעררים.
המבקש עבד בישראל בענף הסיעוד ברישיון ישיבה מסוג ב/1, ולאחר פקיעת רישיונו, הגיש בקשה למקלט בישראל בטענה לפיה הוא נרדף על ידי קבוצה פוליטית מקומית בארץ מוצאו. משרד הפנים דחה את בקשתו למקלט, בית הדין לעררים דחה ערר שהגיש על ההחלטה, והמבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, בגדרו ביקש סעד זמני לפיו לא יורחק מישראל עד להכרעה בערעור.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני, הן בנימוק לפיו המבקש לא יצא מישראל כפי שנדרש והן בנימוקים לגוף העניין. בית המשפט המחוזי קבע שעל סמך דברים שהמבקש אמר בראיון שנערך לו במשרד הפנים, הוא מעוניין להישאר בישראל מטעמים כלכליים. בית המשפט קבע שהמבקש יכול לשהות באזור אחר בהודו, שבו הוא אינו טוען שנשקפת לו סכנה, ולנהל את ערעורו משם.
בית המשפט העליון עמד אף הוא על כך שהמבקש עשה דין לעצמו ולא יצא מישראל גם לאחר שחלף המועד שבו נקבע כי עליו לצאת מישראל, וכי התנהלות זו עשויה להיות אחד השיקולים שלא לתת רשות ערעור בגלגול שלישי.
בית המשפט העליון קבע כי לעניין מאזן הנוחות, אין מקום להתערב במסקנות בית המשפט המחוזי, וכי לא צפוי למבקש נזק בלתי הפיך משום שהוא יוכל לחזור לישראל אם ערעורו יתקבל.