בר"ם 8558/20 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה (25.4.2021)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של אזרחית אתיופיה נשאית HIV, החיה בישראל למעלה מ-20 שנים, בעניין החלטת משרד הפנים לדחות את בקשתה למעמד מטעמים הומניטריים.
המבקשת נכנסה לישראל בשנת 2000 בהיותה קטינה, כשהיא נלווית לדודיה, הזכאים לאזרחות מכוח חוק השבות, שהציגו אותה כביתם. בשנת 2001 שר הפנים החליט לבטל את אזרחותה, לאחר שהסתבר שנכנסה לישראל בזהות בדויה.
מספר שנים לאחר מכן המבקשת הגישה בקשה להסדרת מעמדה במסגרת ההליך המדורג החל על בני זוג של אזרחי ישראל, ולאחר שנפרדה מבן זוגה ביקשה לקבל מעמד מטעמים הומניטריים בשל היותה נשאית HIV. משרד הפנים דחה את הבקשה, ונימק את הדחייה בכך שאין במצבה הרפואי של המבקשת כדי להצדיק מתן מעמד, בכך שהיא יכולה לקבל טיפול רפואי באתיופיה, ובכך שזיקתה לאתיופיה חזקה מזיקתה לישראל.
ערר שהמבקשת הגישה לבית הדין לעררים נדחה בהסכמה, תוך שנקבע כי תינתן למבקשת שהות של חצי שנה להתארגן ליציאה מישראל, אולם המבקשת הגישה בקשה לביטול ההחלטה, בנימוק לפיו לא הבינה את מצבה המשפטי ואת האפשרויות העומדות בפניה, בין השאר משום שלא נכח מתורגמן בדיון. בית הדין דחה את הבקשה לביטול פסק הדין, בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק הדין, והמבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור בנימוק לפיו היא אינה מעוררת שאלה עקרונית, ובנימוק לפיו דחייתה לא תגרום לעיוות דין או לפגיעה בלתי מידתית במבקשת, הגם שהיא צפויה לגרום לה למפח נפש.
בית המשפט העליון קבע שאף על פי שנכללו בבקשה טענות בעלות אופי כללי באשר ליחס בין הנוהל הרפואי והנוהל ההומניטרי, הרי שהן הועלו בעיקרן לראשונה רק בשלב מאוחר של ההליך וממילא בית המשפט לא שוכנע כי זהו המקום לדון בהן.