בר"ם 310/21 רשות האוכלוסין וההגירה נ' זקיאנץ (18.1.2021)
המשיבה, ילידת גאורגיה, הגיעה לישראל בשנת 1994, בהיותה בת שנתיים, עם משפחתה, קיבלה אזרחות מכוח שבות, וזו נשללה לאחר שהתברר שהבקשות שהגישו הוריה לקבלת אשרות עולים התבססו על מסמכים כוזבים.
בשנת 2018 ניתן לה רישיון ישיבה מסוג א/5, אולם משרד הפנים סירב להאריכו בשנת 2019 משום שלא הציגה דרכון תקף. המשיבה הגישה עתירה נגד ההחלטה וטענה כי בשל אי-חידוש רישיון הישיבה היא אינה זכאית עוד לביטוח בריאות, ולכן נמנע ממנה טיפול תרופתי קבוע וחיוני אותו היא מקבלת. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבה לצו ביניים והורה לחדש את רישיון הישיבה שלה עד להכרעה בעתירה. זאת אף על פי שרשות האוכלוסין וההגירה טענה, בין היתר, שהיה על המשיבה להגיש ערר לבית הדין לעררים ולא עתירה מינהלית.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, וקבע שהחלטת בית המשפט התבססה על השיקולים הרלוונטיים למתן סעד זמני ויישומם על נסיבות המקרה הקונקרטי. בית המשפט קבע שאין לקבל את טענת רשות האוכלוסין, לפיה היא אינה נדרשת לפרט מהו הנזק שייגרם לה בעקבות מתן סעד זמני לעומת הנזק הצפוי למשיבה, וקבע שאין בספקות בדבר סמכות עניינית כדי לשלול את סמכות בית המשפט ליתן סעד זמני.