בר"ם 3751/20 מדינת ישראל נ' פלוני (29.12.2020)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגיש משרד הפנים על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין מתן רישיון ישיבה מסוג א/5 לתושב דרפור שבסודן.
המשיב, שיוצג על ידי היא"ס, הוא תושב דרפור שנכנס לישראל בשנת 2011 והגיש בקשת מקלט בשנת 2016. בשנים 2017-2018 התקבלו שלוש החלטות להעניק רישיונות ישיבה מסוג א/5 לחלק מתושבי דרפור, שבקשות המקלט שלהם לא הוכרעו. בקשתו של המשיב לקבל מעמד לפי החלטות אלה לא נענתה, ולאחר שהגיש ערר לבית הדין לעררים, משרד הפנים הודיע שהמשיב לא זוהה "באופן ודאי" כתושב דרפור. בהוראות בית הדין נערך למשיב ראיון שבסופו זוהה כתושב דרפור, ובעקבות זאת בית הדין פסק שיש לתת לו רישיון ישיבה מסוג א/5.
משרד הפנים הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שם נטען כי פסק דינו של בית הדין מחייב אותו לחרוג ממכסת רישיונות הישיבה שהוחלט לתת. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע שהמשיב עומד בקריטריונים שנקבעו בהחלטה, והעיכוב בזיהויו לא נבע מהתנהלות לקויה שלו או מכוח עליון, אלא מכך שמשרד הפנים לא ערך לו ראיון במשך ארבע שנים לאחר כניסתו לישראל.
משרד הפנים הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין וטען כי הותרת פסק הדין על כנו תחייב מתן רישיונות מסוג א/5 לתושבי דרפור רבים נוספים שלא זוהו ככאלה במועד ההחלטות לתת מעמד.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי קביעות בית המשפט המחוזי הן יישומיות באופיין, והשלכות הרוחב, שהיקפן מצומצם מכפי שנטען בתחילה, לא נדונו בערכאות הקודמות, ועל כן אין מקום לתת רשות ערעור.