בר"ם 5811/20 Grigorenko נ' רשות האוכלוסין וההגירה (10.12.2020)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגישה אזרחית רוסיה בעניין החלטת רשות האוכלוסין וההגירה לדחות את בקשתה למקלט.
המבקשת טענה שסבלה ברוסיה מאיומים, רדיפות ונזקי רכוש כתוצאה מניהול ערבי דיון בנושאים שונים, ובהם נושאים פוליטיים, במועדון שבבעלותה, שנתפסו כפעילות נגד השלטון. בקשתה נדחתה בנימוק לפיו נמצאו קשי אמינות בטענתה משום שלא הוצגה תמונה קוהרנטית לגבי הגורמים לאיומים שקיבלה לטענתה, ומשום שלא נמצא פחד מבוסס כיוון שלא פנתה לרשויות ברוסיה בבקשה לקבל הגנה; לא ניסתה להתגורר במקום מגורים חלופי; ויצאה וחזרה מספר פעמים מרוסיה בלי שביקשה מקלט במדינות האחרות שבהן שהתה. בא כוח המבקשת ביקש ממשרד הפנים להעביר את המסמכים שברשותו וביקש להאריך את המועד להגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטת הדחייה. המסמכים נמסרו, אך הבקשה להארכת מועד לא נענתה.
בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על ההחלטה. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין, וקבע שהמבקשת לא הציגה תימוכין ברף המינימלי הנדרש להוכחת טענותיה בבקשת המקלט. כמו כן נקבע שהגם שבא כוחה של המבקשת עתר לארכה להגשת בקשה לעיון מחדש בכמה הזדמנויות וזו לא נענתה (בניגוד לקביעות בית הדין בעניין זה) – אין מדובר בפגם דיוני שמשפיע על תוצאת ההליך במקרה זה.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע שמסקנותיהם של בית הדין ובית המשפט נטועות בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואינן מצדיקות רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בית המשפט הוסיף כי הוא מוכן להניח לטובת המבקשת שנפלו פגמים בהתנהלות רשות האוכלוסין וההגירה, הן בעיכוב מסירת המסמכים והן באי מתן מענה לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לעיון מחדש, אך קבע שאין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בבית המשפט העליון.