בר"ם 5425/20 אלכסייב נ' משרד הפנים (6.12.2020)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של מחוסר אזרחות, שביקש להורות למשרד הפנים לתת לו רישיון לישיבת קבע.
המבקש, יליד טג'קיסטן שעלה לישראל מכוח חוק השבות ושאזרחותו נשללה בהמשך, מנהל זה כעשור וחצי הליכים משפטיים לקבלת מעמד בישראל. לאחר מספר הליכים משפטיים המבקש קיבל רישיון ישיבה מסוג ב/1 ולאחר הליכים משפטיים נוספים קיבל רישיון ישיבה מסוג א/5.
בהמשך נדחתה בקשה של המבקש לקבל רישיון לישיבת קבע בישראל. ערר שהוגש על ידו נדחה על ידי בית הדין לעררים, וערעור שהגיש על החלטת בית הדין התקבל בשנת 2018 על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי ההחלטה לדחות את הבקשה לשדרוג מעמדו פגומה משום שאין בה התייחסות להתמשכות ההליכים בעניינו, ואף אין בה התייחסות לשאלה אם נשקלו חזקת ההתאמה והאמנה בדבר מחוסרי אזרחות.
בעקבות פסק דינו של בית הדין לעררים עניינו של המבקש נדון בוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, ובהמלצתה מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה דחה פעם נוספת את בקשת המבקש לקבל מעמד קבע. ערר שהוגש על ידו לבית הדין לעררים נדחה, וערעור לבית המשפט המחוזי התקבל. גם הפעם בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת רשות האוכלוסין פגומה משום שאינה מתייחסת להיותו של המבקשת מחוסר אזרחות, אינה מתייחסת למשך שהייתו בישראל ואינה מתייחסת לשאלה כיצד היא עולה בקנה אחד עם רוח האמנה בדבר מחוסרי אזרחות. בהתאם לכך בית המשפט המחוזי הורה לשקול פעם נוספת את הבקשה למעמד קבע.
במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, המבקש טען שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא למעשה חזרה על פסק הדין שניתן בשנת 2018, שהורה למשרד הפנים לשקול את אותם השיקולים אשר לא נשקלו על ידו, וכי מסקנת בית המשפט המחוזי הייתה צריכה להוליך למסקנה כי יש להעניק למבקש מעמד קבע.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע שלא מתקיימים בה אמות המידה המצומצמות למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על בית הדין לעררים. בית המשפט דחה את הטענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא אותו פסק הדין שכבר ניתן בשנת 2018 ושהורה למשרד הפנים לשקול את אותם השיקולים, וקבע כי פסק הדין הנוכחי של בית המשפט המחוזי מתייחס להחלטה חדשה של משרד הפנים, וכי אין עילה למתן רשות ערעור קודם למיצוי ההליך המינהלי שעליו הורה בית המשפט המחוזי.