בר"ם 3589/20 מוחמד נ' שר הפנים (9.6.2020)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור, בה נתבקש רישיון ישיבה מסוג ב/1 כסעד זמני עד להכרעה בערר בבית הדין לעררים שהדיון בו הוקפא.
המבקש, אזרח סודן תושב דרפור, הגיש בקשת מקלט בשנת 2013, ובהמשך הגיש לבית הדין לעררים ערר בעניין אי ההכרעה בבקשתו למקלט, תוך שהוא מבקש צו ביניים, לפיו יינתן לו רישיון ישיבה מסוג ב/1. הבקשה לצו ביניים נדחתה, ולאחר מכן הוגשה בקשה לעיון מחדש בבקשה לצו ביניים בנימוק לפיו בהעדר רישיון ישיבה מסוג ב/1, המבקש אינו יכול לקבל רישיון נהיגה, שלו הוא נזקק כדי לשמור על מקום עבודתו. בית הדין דחה את הבקשה לעיון מחדש, ובקשות רשות ערעור שהוגשו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו אף הן. בהליך הקודם בבית המשפט העליון, בית המשפט ציין כי "אם היה מדובר בסירוב ליתן סעד זמני בנסיבות שבהן הדיון בערר עצמו 'מוקפא', כפי שהיו פני הדברים בתחילת השתלשלות העניינים, ייתכן שהמסקנה הייתה צריכה להיות שונה".
לאחר סיום ההליך הקודם בבית המשפט העליון, התקיים דיון בבית הדין לעררים, שהחליט להקפיא את הדיון בערר עד להכרעה בעתירות העקרוניות התלויות ועומדות בבית המשפט העליון בעניין אי ההכרעה בבקשות המקלט של תושבי דרפור. במהלך הדיון בית הדין דחה בקשה נוספת לצו ביניים, לפיו יינתן למבקש רישיון ישיבה מסוג ב/1. בקשת רשות ערעור על ההחלטה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ועל החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, קבע כי אין מדובר בסוג המקרים המצדיקים מתן רישיון ישיבה מסוג ב/1 כסעד זמני, וציין כי במסגרת ההסדר שנקבע בעתירות העקרונית נקבע כי יינתנו לתושבי דרפור שבקשתם למקלט לא הוכרעה רישיונות ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל בתוקף לפרק זמן של שנה בכל פעם.