בר"ם 8622/18 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (19.6.2019)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של בני זוג, אזרחי גאנה, שביקשו להאריך את שהותם בישראל בשל מצבה הרפואי של המבקשת.
המבקשת הגישה בשנת 2004 בקשה לקבלת מעמד בישראל בשל מצבה הרפואי ובשנת 2010 קיבלה, יחד עם בן זוגה, רישיון ישיבה, שהוארך מעת לעת. בשנת 2016 ניתנה חוות דעת רפואית בעניינה של המבקשת שבה נכתב כי היא "סובלת ממחלות כרוניות ללא החלמה, אך עם יכולת ייצוב; כי היא זקוקה להמשך מעקב צמוד, שניתן לבצעו גם מחוץ לישראל; וכי המבקשת בת הטסה באם אין סכנת דימום מיידית במוח ובדרכי העיכול". בשנת 2017 ניתנה חוות דעת נוספת בה נכתב כי "המבקשת בת הטסה; כי נראה שמצבה המוחי יציב, וכי באשר למחלת הדמם שבדרכי העיכול נראה שזו ישנה מאוד וככל הנראה יציבה".
בעקבות חוות דעת אלה, משרד הפנים החליט שלא לחדש את רישיונות הישיבה של בני הזוג. בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על ההחלטה, ובית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין לעררים, תוך שהוא קובע כי המבקשים רשאים לפנות אל הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים בבקשה לקבלת מעמד.
המבקשים טענו שבקשתם נדחתה בעקבות שינוי הנוהל שעניינו עיכוב הרחקה בשל מצב רפואי (שנוסחו המעודכן חל רק במקרים של "מצב חירום רפואי"), וכי יש להחיל עליהם את הוראות הנוהל כפי שהיו טרם שינוי הנוהל ובמועד שבו הגישו את הבקשה למעמד (שחל גם במקרים של מקרים הומניטריים הקשורים למצב רפואי).
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי אין בטענות בדבר תחולתו של הנוהל בנוסחו הקודם כדי לסייע למבקשת, ועל כן אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה העקרונית שהמבקשים העלו בדבר החובה להחיל את הנוהל בנוסחו הקודם. עוד נקבע ששאלות עקרוניות אחרות בדבר המדיניות שמבטא הנוהל לא הועלו בערכאות הקודמות, ולכן אין תשתית מספקת לבחינתן במסגרת הליך בקשת רשות הערעור.