בג"ץ 4630/17 Tagal נ' שר הפנים (14.1.2024)
בית המשפט העליון דחה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בה נטען שהמדינה מבזה את פסק הדין בבג"ץ 4630/17.
הבקשה הוגשה על רקע פסק הדין מיום 25.4.2021, בו נקבע פה אחד, כי עד ליום 30.12.2021 יש לקבל החלטה על אימוץ עמדה עקרונית באשר לטיפול בבקשות המקלט של אזרחי סודן מחבל דרפור, הרי הנובה והנילוס הכחול. בפסק הדין נקבע גם, בדעת רוב, כי ככל שלא תאומץ עמדה עקרונית באשר לטיפול בבקשות המקלט עד ליום 30.11.2021, יוענק לכל מבקשי המקלט שהגישו את בקשות מקלט לפני "המועד הקובע" (11.6.2017), רישיון מסוג א/5 עד להכרעה בבקשותיהם.
בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט נטען שאף על פי שחלפה תקופת זמן ארוכה מן המועד שנקבע כמועד האחרון לאימוץ עמדה עקרונית באשר לטיפול בבקשות המקלט, עד למועד הגשת הבקשה לא אומצה כל עמדה עקרונית. בית המשפט התבקש ליתן צו לפי פקודת הביזיון לאכיפת הסעד שניתן בפסק הדין, וכן לקבוע כי עד לקיום הסעד יינתן רישיון מסוג א/5 לכל מבקשי המקלט שבקשתם למקלט הוגשה עד ליום 20.8.2019, וטרם ניתנה בה החלטה.
בית המשפט העליון דחה את טענת המדינה לפיה הסעד בדבר גיבוש מדיניות עקרונית הוא סעד "נורמטיבי", להבדיל מן הסעד ה"אופרטיבי" של מתן רישיונות ישיבה, אך קבע שנוכח העובדה שאת הסעד המתבקש בבקשת הביזיון ניתן להשיג באמצעים חלופיים, שהינם יעילים ומתאימים יותר, יש לדחות את הבקשה. בית המשפט קבע שאת הסעד בדבר מתן רישיונות מסוג א/5 למי שהגישו בקשת מקלט לאחר המועד הקובע שנקבע בפסק הדין, ניתן לבקש במסגרת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, תוך הסתמכות על פסק הדין בעניין טגאל.
בית המשפט הוסיף כי אין בדחיית הבקשה כדי לספק הכשר למשיבים להמשיך ולהתמהמה בקיום פסק הדין, לעניין הסעד הנוגע לגיבוש עמדה עקרונית.