עמ"נ (ת"א) 28493-07-23 קובו נ' רשות האוכלוסין וההגירה (22.9.2024)
בית המשפט המחוזי ביטל את החלטת משרד הפנים לדחות על הסף את בקשתם של המערערים, אזרח ישראל ואזרחית הפיליפינים, להסדיר את מעמד בת הזוג.
המערערת נכנסה לישראל בשנת 2001 ושהתה בישראל מכוח רישיון ישיבה מסוג ב/1 לצורך עבודה בתחום הסיעוד. בשנת 2012 המערערת קיבלה רישיון ישיבה מכוח זוגיות עם אזרח ישראל, אך בשנת 2015 בן זוגה נפטר. בקשה שהוגשה על ידה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה על ידי משרד הפנים, והליכים משפטיים שניהלה המערערת בקשר עם החלטה זו, לא צלחו.
המערערת נשארה בישראל, ובשנת 2022 הגישה בקשה להסדרת מעמדה מכוח היותה ידועה בציבור של אזרח ישראל, שלפי טענתה היא מצויה עמו בזוגיות מאז שנת 2018. משרד הפנים דחה את הבקשה על הסף "לאור הפרת ההחלטות ופסקי הדין החלוטים שלפיהם על המערערת לצאת מישראל", ועל החלטתו הוגש ערר לבית הדין לעררים. בית הדין דחה את הערר, וביסס את החלטתו על מעין "ראיון" שערך למערערים במהלך הדיון בערר, שממנו התרשם כי אין מדובר בקשר זוגי כן, והורה למערערת לצאת מישראל כתנאי לדיון בבקשתה. על פסק דינו של בית הדין לעררים הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי עמד על כך שבקשת המערערים נדחתה על בסיס "נוהל הבקשות הכללי" של רשות האוכלוסין וההגירה, הקובע כי במקרים בהם ניתן פסק דין המורה על יציאתו של אזרח זר מישראל, לא תידון כל בקשה שיגיש טרם יצא את ישראל, ועמד על כך שהסעיף מעורר קושי נוכח פסק הדין בעניין סטמקה ופסק הדין בעניין אורן, שבהם נקבע כי לא ניתן לדרוש את יציאתו מישראל של אדם הנשוי לאזרח או תושב ישראל, או ידוע בציבור שלו, כתנאי לטיפול בבקשה להסדרת מעמד.
בית המשפט המחוזי קבע כי לאור פסקי הדין בעניין סטמקה ואורן, על הרשות לקיים למערערים ולו ראיון ראשוני כדי לעמוד על כנות הקשר, ורק אם בני הזוג אינם עומדים בנטל מוגבר להוכחת כנות הקשר, ניתן לדרוש את יציאת בן הזוג השר מישראל כתנאי לטיפול בבקשה.
בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי על הרשות לקיים למערערים ראיון לבחינת כנות הקשר ולקבל החלטה חדשה בעניינם. בית המשפט אף קבע שעל הרשות לשקול את תיקון נוהל הבקשות הכללי, לרבות תחולתו על בקשות למתן מעמד מכוח זוגיות ופירוט החריגים.