עמ"נ (מרכז) 36461-03-17 רשות האוכלוסין וההגירה נ' חסן (21.3.2017)
בית המשפט המחוזי קיבל ערעור, שהגישה רשות האוכלוסין וההגירה על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, והחזיר את הדיון לבית הדין.
המשיב, אזרח סודן שהגיש בקשה למקלט בישראל, הורשע בשנת 2010 בעבירת הריגה, ובמסגרת הסדר טיעון נגזרו עליו 7 שנות מאסר. עם סיום תקופת מאסרו הוצאו נגדו צווי הרחקה ומשמורת.
לאחר למעלה מחודשיים, בית הדין לביקורת משמורת הורה על שחרורו ממשמורת בהתאם לעילת השחרור שקבועה בסעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (שחרור ממשמורת לאחר 60 ימים), תוך שהוא מציין שאי אפשר להרחיק את אזרחי סודן מישראל בעת הזו, ושמשרד הפנים לא עמד בנטל להראות כי נשקפת סכנה משחרורו. בית הדין הוסיף שאבחונו של המשיב כמי שסובל ממצב סכיזופרני, אינו מלמד בהכרח על מסוכנות, וכי בכל מקרה ניתן לאיין מסוכנות כזו באמצעות קביעת תנאים לשחרור.
בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעור משרד הפנים, וקבע שעל בית הדין לביקורת משמורת לדון בעניינו לפי הערכת מסוכנות מושכלת ומקצועית.
בית המשפט עמד על כך שהחלטת ממונה ביקורת הגבולות, לפיה נשקפת סכנה משחרור המשיב אינה סבירה. זאת משום שהתבססה על שני פרמטרים בלבד – עצם ההרשעה והתנהגות המשיב בזמן האירוע שבגינו הורשע – והתעלמה משיקולים רלוונטיים אחרים.
בית המשפט הורה להשיב את הדיון לבית הדין לביקורת משמורת, שבפניו תוצג הערכת מסוכנות של המשיב, ואף הורה למדינה לבדוק את אפשרות הפנייתו של המשיב לטיפול מרפאתי כדי שבית הדין יוכל לבחון חלופת משמורת. בית המשפט אף ציין כי על בית הדין להביא בחשבון את העובדה שהמשיב הגיש בקשה למקלט, שטרם הוכרעה, כבר בשנת 2008 ואת העובדה שהוא אינו בר-הרחקה.