ת"פ (ב"ש) 23020-01-16 מדינת ישראל נ' מויאל ואח' (20.7.2020)
בית המשפט המחוזי זיכה מחמת הספק את יעקב שמבה, חייל סדיר במועד הרלוונטי, ואת רונן כהן, קצין שב"ס, מעבירה של חבלה בכוונה מחמירה שיוחסה להם בשל תקיפת מבקש המקלט האריתראי, אבטום זרהום, בתחנה המרכזית בבאר-שבע בסמוך לאחר פיגוע, שבו מבקש המקלט לא היה מעורב. על הזיכוי הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
בחודש אוקטובר 2015, לאחר שמחבל ירה בחייל בתחנה המרכזית בבאר שבע, עוברי האורח ששהו במקום ברחו לכל עבר, ובהם גם אבטום זרהום. לדברי בית המשפט בפסק הדין "מסיבה לא ברורה", היו שחשדו בו כי הוא המחבל, ולכן קב"ט התחנה המרכזית ירה בו בעודו זוחל על הרצפה ומנסה להימלט מהמקום, ואנשי כוחות ביטחון נוספים ירו עליו ממספר כיוונים. בעודו שוכב על הרצפה מדמם, כשברור לכל כי הוא חסר אונים, התנפלו עליו חלק מעוברי האורח, ובהם ארבעת הנאשמים. אחד מהם הטיח ספסל בפלג גופו העליון; השני בעט בפלג גופו העליון; השלישי בעט בראשו; והרביעי אף הוא הטיח ספסל בפלג גופו העליון. רק לאחר "דקות ארוכות", בלשון בית המשפט, זרהום פונה לבית החולים, שם נקבע מותו, תוך שנקבע כי גורם המוות היה הירי בו.
נגד היורים לא הוגשו כתבי אישו. נגד ארבעה מן התוקפים הוגשו כתבי אישום בגין עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. הנאשמים 1 ו-3 הגיעו להסדרי טיעון שבעקבותיהם נגזרו על הראשון 100 ימי מאסר שרוצו בעבודות שירות, 8 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים ופיצויים בסך 2,000 ₪ למשפחת המנוח; ועל השני – 4 חודשי מאסר בפועל, וכן 8 חודשי מאסר מותנים ופיצויים למשפחת המנוח. פסק הדין ניתן ביחס לנאשמים 2 ו-4, חייל בשירות סדיר וקצין שב"ס.
בית המשפט קבע שהנאשמים היו בטוחים שזרהום הוא אחד המחבלים, וכי מדובר היה בסיטואציה שהייתה בה סכנת חיים. בית המשפט קבע שהמדינה ניסתה בכתב האישום "לשרטט קו גבול ברור בין התנהגות נורמטיבית ומוסרית ובין התנהגות פלילית, בין נטרול מחבל או מי שנחזה להיות כזה, ובין תקיפת אדם חסר ישע" והוסיף – "חוששני שהתייחסות כזו אולי נכונה ביחס למציאות אוטופית, שבה ניתן להבחין בנקל בין טוב לרע ובין עמית לטורף, אבל היא חוטאת למציאות הריאלית ולעולם המעשה, ואינה משקפת כראוי את הנסיבות המורכבות של הסיטואציה הקשה, שאליה נקלעו שלא בטובתם האנשים שהיו בתחנה המרכזית בבאר שבע".
בית המשפט אף התייחס להיותם של שני הנאשמים לובשי מדים וציין כי "יש מקום להבחין בין מי שמשרת שירות פעיל בצה"ל, במיוחד כאשר מדובר בלוחם ביחידה קרבית, ובין מי שאינו משרת שירות פעיל בצה"ל. זאת מפני שכל לוחם מחונך ומאומן לפעול לחתירה למגע. … לכן, ניתן לצפות מלוחם שנקלע לאירוע שנחזה להיות כפיגוע טרור, שיפעל כפי שהוכשר לכך, יחתור למגע ויעשה במיטב יכולתו בכדי לסייע בהסרת האיום לשלום הציבור וביטחונו, שנוצר באירוע מסוג זה. זאת, בשונה ממי שאינו לוחם, אשר לא קיבל הכשרה מתאימה, ולעיתים יכול לגרום יותר נזק מתועלת, אם יפעל שלא כראוי, בסביבה שהיא בעייתית מאוד מטבעה".
ביום 6.9.2020 המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון על זיכוי השניים (ע"פ 6168/20 מדינת ישראל נ' שמבה). בהודעה לתקשורת שפרסמה פרקליטות המדינה במועד הגשת הערעור נכתב כי "לטענת הפרקליטות בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בפסיקתו, ומעשיהם של הנאשמים נעשו מתוך נקמה גרידא, ולא בשל תחושת סכנה."