עמ"נ (ת"א) 43388-11-19 Anitha Valuri נ' משרד הפנים (26.11.2019)
בית המשפט המחוזי דחה ערעור מינהלי על פסק דין של בית לעררים בעניין דחיית בקשתה למקלט של אזרחית הודו.
המערערת באה לישראל לצורך עבודה בתחום הסיעוד והחזיקה ברישיון ישיבה מסוג ב/1 עד לשנת 2018. בקשה שהמערערת הגישה להאריך מטעמים הומניטריים את תוקף רישיון הישיבה בתחום הסיעוד נדחתה, ולאחר ארבעה חודשים המערערת נעצרה בהעדר רישיון ישיבה בתוקף. לאחר מעצרה המערערת הגישה בקשה להכיר בה כפליטה, בטענה לפיה חברתו של אחיה התאבדה, ומשפחת החברה מבקשת לנקום את מותה ולכן קיים חשש לחייה אם תשוב למדינת מוצאה. בקשת המקלט נדחתה בגין שיהוי בהתאם לנוהל הטיפול במבקשי מקלט, נוכח העובדה שהוגשה לאחר למעלה משנה ממועד כניסתה לישראל, ובנוסף נדחתה גם לגופה, בנימוק לפיו טעמי הבקשה אינם מבססים עילת מקלט לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים.
ערעור שהוגש על החלטת משרד הפנים נדחה על ידי בית הדין לעררים, ועל פסק דינו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור נטען, בין היתר, שרשויות המדינה לא יעניקו למערערת הגנה מפני משפחת חברתו של אחיה משום השתייכותה לקאסטה נמוכה, ועל כן מדובר בחשש מבוסס לרדיפה בשל שייכות לקבוצה חברתית מסוימת כהגדרתה באמנת הפליטים.
בית המשפט דחה את טענת משרד הפנים לפיה יש לדחות את הערעור על הסף בגין חוסר ניקיון כפיה של המערערת, ששהתה בישראל לאחר שפג תוקפו של רישיון הישיבה שלה. בית המשפט קבע שטענת השיהוי הצדיקה דחייה של הערר, אך החליט לדון בערעור לגופו נוכח העובדה שפסק דינו של בית הדין לעררים דן בערר לגופו.
בית המשפט קבע שביקור בן חודשיים של המערערת בהודו ללא קיצור הביקור, הגם שטענה שחוותה התנכלות בהודו, מאיין את הטענה כי חשה סכנה לחייה. בנוסף, בית המשפט קבע שגם אם חששה של המערערת היה מבוסס, הוא אינו נופל לגדרי אמנת הפליטים, שאינה כוללת, לשיטת בית המשפט, הכרה בפליטים על רקע סכסוכים משפחתיים.
בית המשפט הוסיף כי בני משפחתה של המערערת חיים בהודו ולא נפגעו, וכי בכל מקרה היה על המערערת לנסות להעתיק את מקום מגוריה בתוך הודו כדי להתרחק מן הבעיות המשפחתיות.
באשר לטענה בדבר חוסר היכולת להיזקק להגנה בשל השייכות לקאסטה נמוכה, בית המשפט קבע כי "חוסר היכולת לקבל הגנה ממדינת המקור, אינו מהווה, כשלעצמו, הצדקה להכרה במעמד פליט", כי הצורך בהגנת רשויות המדינה חייב להיות בשל חשש מבוסס לרדיפה, וכי המערערת לא ניסתה לפנות למשטרה בהודו לצורך קבלת הגנה, ועל כן טענתה בעניין זה נטענה בעלמא.