בית המשפט המחוזי – דחיית ערעור בעניין התניית בחינת בקשת מעמד ביציאה מישראל

עמ"נ (ב"ש) 17306-01-26 שאייבה נ' רשות האוכלוסין (18.5.2026)
בית המשפט המחוזי דחה ערעור של אזרח גאורגיה ובת זוגו הישראלית, וקבע כי דרישת רשות האוכלוסין שהמערער ייצא מישראל, כתנאי לבחינת בקשתו החדשה להסדרת מעמד מכוח זוגיות, היא דרישה סבירה לאור פסק דין קודם שהורה על יציאתו מישראל.
המערער, אזרח גאורגיה, נכנס לישראל בשנת 2016 באשרת תייר ולא יצא את הארץ. בקשה למקלט מדיני שהוגשה על ידו נדחתה, ובחודש ינואר 2019 ניתן פסק דין של בית הדין לעררים שבו נדחה עררו בעניין דחיית הבקשה למקלט ונקבע כי עליו לצאת מישראל. המערער המשיך לשהות בישראל, ובחודש דצמבר 2023 הגישה בת זוגו הישראלית בקשה להסדרת מעמדו. בהמשך השניים גם נישאו ונולדה להם בת. רשות האוכלוסין סירבה לטפל בבקשה עד שהמערער יצא את הארץ כפי שחויב בעבר, והחלטה זו אושרה על ידי בית הדין לעררים. על פסק דינו של בית הדין לעררים הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
המערערים טענו, בין היתר בהסתמך על פסק הדין בעניין קובו (בר"ם 2433-12-24), כי גירושו יפגע קשות בבתם המשותפת, וכי הרשות מחויבת לערוך ראיון לבחינת כנות הקשר בטרם הרחקתו.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי חובה לקיים פסקי דין חלוטים, וכי מתן אפשרות למערער להסדיר את מעמדו מתוך ישראל חרף התעלמותו מפסק הדין, יעביר מסר שלילי ויעודד עשיית דין עצמי. בית המשפט אבחן את פסק הדין בעניין קובו, והבהיר כי הוא אינו מהווה הלכה תקדימית, אלא נטוע בנסיבות הומניטריות חריגות וקיצוניות שאינן מתקיימות בעניינו של המערער. בנוסף, צוין כי נוהל בני זוג נשואים שעודכן בפברואר 2026 קובע כעת במפורש כי במצב של הפרת פסק דין המורה על יציאה, הבקשה החדשה לא תטופל אלא לאחר היציאה מישראל, למעט במקרים חריגים.
לבסוף, נקבע כי עצם העובדה שלבני הזוג נולדה בת משותפת היא אמנם נסיבה שתישקל לגופו של עניין בעת בחינת הבקשה, אך אין בה כדי לפטור את המערער מתנאי הסף של קיום הצו השיפוטי. לאור זאת, חויב המערער לצאת מישראל בתוך 14 ימים, כך שבקשתו תיבחן בעודו שוהה בחו"ל.