עמ"נ (י-ם) 8925-10-22 גלסו נ' רשות האוכלוסין וההגירה (29.1.2023)
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של משפחת אזרחי אתיופיה על פסק דין של בית הדין לעררים בעניין דחיית בקשתם לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים.
המערער והמערערת הם אזרחי אתיופיה שהגישו בקשות למקלט, שנדחו אל ידי משרד הפנים. הם נישאו בישראל ונולדו להם שתי בנות. לאחר דחיית בקשותיהם למקלט ודחיית ערעור מינהלי של המערער בעניין בקשתו למקלט, הם הגישו בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. ראש דסק ועדות הומניטריות ברשות האוכלוסין וההגירה דחתה את בקשתם ללא העברתה לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים. ערר פנימי שהוגש על ההחלטה נדחה, וכך גם ערר שהוגש לבית הדין לעררים.
בערעור המינהלי שהוגש על פסק דינו של בית הדין, נטען שבית הדין לא בחן את התוצאה של גירוש משפחה ששהתה בישראל כ-20 שנים, ולא שקל את טובתן של הקטינות, שנולדו במדינת ישראל, ומתחנכות בה. נטען גם שבית הדין שגה כשפסל את המסמכים שהוגשו לו אודות מצבה הנפשי של אחת הקטינות.
בית המשפט המחוזי קבע ששהייתה הממושכת של המשפחה בישראל אינה יכולה להקנות לה זכות למעמד בישראל, שכן במצב הדברים הקיים, הליכי מקלט אורכים זמן, ולא ניתן לקבל כי מי שהגיש בקשה מעין זו, יטען בסופה, במקרה בו היא נדחית, כי הייתה לו ציפייה לגיטימית כי הוא יוכל להישאר בישראל.
בית המשפט הוסיף שהתנהלות המערערים מלמדת על חוסר תום לב, משום שבתום ההליכים המשפטיים בעניין בקשתו של המערער למקלט ניתנו להם, לבקשתם, 90 ימים להתארגן ליציאה מישראל, ובסופה של תקופה זו הגישו בקשה למעמד מטעמים הומניטריים.