עמ"נ (י-ם) 41373-09-20 רזלר נ' משרד הפנים (9.2.2021)
בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בעניין סירוב משרד הפנים להעניק לאם ובנה, אזרחי רוסיה, מעמד מטעמים הומניטריים.
המערערת היא אלמנתו של אזרח ישראל, שעלה לישראל מרוסיה וקיבל אזרחות מכוח שבות כנכד של יהודי. השניים היו נשואים לפני עלייתו של המנוח לישראל והתגרשו טרם עלייתו. בנם נולד זמן קצר לאחר הגירושין. מספר שנים לאחר מכן השניים נישאו בשנית, והמערערים הגישו בקשה לקבלת מעמד כאשתו של אזרח ישראל וכבנו של אזרח ישראל.
בהמשך עלה חשד לפיו המנוח קיבל אזרחות למרות שלא היה זכאי לכך. האם ובנה נדרשו לצאת מישראל, אולם בעקבות עתירה לבג"ץ הוסכם שהם יקבלו מעמד מכוח ההליך המדורג בכפוף לבדיקת מעמדו של המנוח כזכאי שבות.
לאחר פטירתו של המנוח בשנת 2012, האם ובנה הגישו בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. בין לבין התקבל מכתב מאמו של המנוח, בו נטען כי המערער אינו בנו הביולוגי של המנוח, כי היחסים בין המנוח לאשתו לא היו טובים והם "גרו כשכנים", כי המנוח רצה שהאם ובנה יעזבו את הארץ אך הם נשארו בישראל כדי לקבל אזרחות, כי הבן התעלל במנוח והכה אותו, כי המערערים זרקו את המנוח לרחוב ועוד טענות הנוגעות ליחסים בין המנוח לבין המערערים.
בקשת המערערים לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה ובית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על החלטה זו.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין. בין היתר נקבע שהמערערים לא יכולים היו להסתמך על ההליך המדורג, משום שההליך המדורג מיועד להגן על התא המשפחתי, ומקום שבו התא המשפחתי אינו קיים עוד, נשמט היסוד להליך זה; שהמערערת לא יצרה זיקות משמעותיות בישראל; ושהמערער אמנם הגיע לישראל בגיל 13 ויצר זיקות משמעותיות אולם שפת אמו היא רוסית, יש לו קשרי משפחה ברוסיה ומשך שהותו בישראל כשלעצמו אינו יכול לשמש בסיס למתן מעמד מטעמים הומניטריים.