בית המשפט המחוזי – דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת 

עמ"נ (מרכז) 43353-11-20 ספרוב נ' משרד הפנים (1.12.2020) 

בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, שדחה בקשת שחרור של אזרח אזרבייג'ן. 

המערער נכנס לישראל באשרה ורישיון מסוג ב/2 (אשרת תייר) לשבוע. לאחר פקיעת הרישיון הגיש יחד עם בת זוגו בקשה למקלט, וניתן לו רישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. בטרם הוכרעה בקשת המקלט, המערער נעצר בחשד לביצוע עבירות תקיפה וחבלה ממשית, חבלה במזיד לרכב, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. בתום החקירה הוחלט לשחרר את המערער ממעצר בלי להגיש נגדו כתב אישום, אולם באותו היום נערך לו שימוע, רישיון הישיבה שלו בוטל, והוצאו נגד צווי הרחקה ומשמורת. 

בהמשך המערער הובא בפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, שהחליט לאשר את צו המשמורת, מבלי שבאת כוחו זומנה לדיון. בקשה של באת כוחו לשחררו ממשמורת נדחתה, ומספר ימים לאחר תחילת החזקתו במשמורת נדחתה בקשת המקלט שהמערער הגיש. 

המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתו טען, בין היתר, כי לא הייתה עילה לבטל את רישיון הישיבה שלו ולכן לא היה מקום להוציא נגדו צו משמורת; כי בית הדין לא היה רשאי לאשר את צו המשמורת בלי שנקבע תאריך יעד להרחקה; כי זכות הייצוג שלו נפגעה; כי יש לשחררו מטעמים הומניטריים משום שלמערער בת זוג ותינוק הסמוכים על שולחנו; וכי מסוכנות אינה עילה להחזקה במשמורת, מה שגם שהמערער אינו מסוכן והתיק הפלילי נגדו נסגר. 

בית המשפט קבע כי המערער העלה טענות שאין להקל בהן ראש לגבי ביטול רישיון הישיבה שלו, אולם טענות אלה היה עליו להעלות במסגרת הליך נגד ביטול הרישיון בבית הדין לעררים, ומשלא הוגש הליך כזה, נקודת המוצא של בית המשפט ושל בית הדין לביקורת משמורת היא שההחלטה נתקבלה כדין. 

בית המשפט קבע שבית הדין רשאי היה לאשר את צו המשמורת אף בהעדר מועד להרחקה, וקבע שבית הדין פעל באופן אקטיבי כדי לוודא שלצד ההחזקה במשמורת יתקיים גם הליך הרחקה אפקטיבי, וחזקה עליו שכך יעשה גם בעתיד. 

עוד נקבע שאף אם נפל פגם באי זימונה של באת כוח המערער לדיון בבית הדין, הפגם נרפא בהמשך כשהתאפשר לה לטעון את טענותיה ולא השפיע על זכויותיו המהותיות של המערער, וקבע כי נסיבותיו של המערער אינן מהוות טעם הומניטרי המצדיק שחרור.