עמ"נ (ת"א) 6010-10-19 Mavlyuda Saidjonova נ' משרד הפנים (6.11.2019)
בית המשפט המחוזי דחה בקשה לצו ביניים למניעת גירושה של אזרחית אוזבקיסטן עד להכרעה בערעור שהגישה על פסק דין של בית הדין לעררים.
המערערת נכנסה לישראל בשנת 2007 והחזיקה ברישיון ישיבה לעבודה בענף הסיעוד עד שנת 2016. בקשה להמשך העסקת המערערת בתחום הסיעוד מטעמים הומניטריים נדחתה, ובמסגרת ערר קודם שהוגש בעניינה, הוסכם על ידי הצדדים שהעוררת תשוחרר ממשמורת לתקופה של 30 ימים לצורך התארגנות ויציאה מישראל, וכי היא תתחייב בתצהיר שאין בכוונתה להגיש בקשה חדשה להאריך את משך שהייתה בישראל, לרבות בקשה למקלט בישראל.
המערערת שוחררה ולא יצאה מישראל, וכעבור כשנה הגישה בקשה למקלט, שבמסגרתה טענה כי בעלה הנמצא באוזבקיסטן מאיים להרוג אותה כשתשוב משום שהוא חושד בה שהיא יוצאת עם גברים אחרים ומשום שלא חזרה במשך שנים רבות. משרד הפנים סירב לאפשר למערערת להגיש את הבקשה למקלט, וערר שהוגש לבית הדין לעררים על ההחלטה לסרב לקבל את הבקשה, נדחה על ידי בית הדין. על פסק דין זה של בית הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובגדרו הבקשה לצו ביניים.
בית המשפט המחוזי קבע כי לכאורה אין עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין לעררים, ולכן סיכויי הערעור נמוכים. בנוסף נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המערערת משום שעשתה דין עצמי ונשארה בישראל למרות החלטות שיפוטיות קודמות והתחייבותה לצאת מישראל, ונוכח העובדה שהמערערת לא הסבירה מדוע אינה יכולה לשהות באזור מגורים אחר במדינת מוצאה כדי להימנע מן הסכנה הנשקפת לה מבעלה.
למרות האמור, בית המשפט לא קיבל את בקשת משרד הפנים לדחות את הערעור על הסף, בהתחשב בכך שסילוק על הסף הוא צעד חריג ונדיר ובהתחשב בטענות המערערת בדבר סכנה הנשקפת לה.