עמ"נ (ת"א) 39280-01-21 Fernandis נ' רשות האוכלוסין וההגירה (13.6.2021)
בית המשפט המחוזי דחה בקשה של מבקש מקלט מהודו למתן סעד זמני במסגרת ערעור שהגיש על פסק דינו של בית הדין לעררים בעניין דחיית בקשתו למקלט.
המבקש שהה בישראל משנת 2009 עד 2018 ברישיון ישיבה מסוג ב/1 לעבודה בתחום הסיעוד. בשנת 2019 הגיש בקשה למקלט, שנדחתה על הסף בנימוק לפיו הוגשה בשיהוי ובנימוק לפיו המבקש לא הוכיח פחד מבוסס במדינתו. בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה, ועל פסק דינו הוגש ערעור ובמסגרתו בקשה לסעד זמני.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני, תוך ציון העובדה שהמבקש עשה דין לעצמו ולא יצא מישראל עד למועד שעליו הורה בית הדין לעררים. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם לגופם של דברים סיכויי הערעור אינם גבוהים, וקבע כי טענתו כי הוא ומשפחתו נרדפים על רקע היותם נוצרים אינה אמינה משום שמשפחתו מוסיפה להתגורר באזור בו נטען כי נשקפת להם סכנה, ולא עזבה אזור זה. עוד נקבע שמדבריו של המבקש בראיון עולה כי הסיבה העיקרית שבגללה הוא מבקש להישאר בישראל היא כלכלית, והשראיון שנערך בעניינו היה מקיף וענייני.
בית המשפט הוסיף כי הנזק שייגרם מדחיית הבקשה אינו נזק בלתי הפיך ולכן מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.