עמ"נ (ת"א) 27147-09-19 ג.ד.ו נ' רשות האוכלוסין וההגירה (16.9.2019)
בית המשפט המחוזי קיבל חלקית בקשה לסעד זמני בערעור על החלטת בית הדין לעררים, והורה שלא להרחיק את המערערת, אזרחית הפיליפינים, עד להכרעה בעתירה, אך דחה את הבקשה לסעד של שחרורה ממשמורת.
המערערת, אזרחית הפיליפינים, נכנסה לישראל בשנת 2004 ברישיון ישיבה מסוג ב/1 לצורך עבודה בתחום הסיעוד. בשנת 2007 נולדה לה בת, ומאז היא שוהה בישראל ללא היתר. בשנת 2009 נולד לה בן.
המערערת נעצרה והוצאו נגדה צווי הרחקה ומשמורת, והיא סירבה למסור היכן נמצאים ילדיה. בית הדין לעררים דחה ערר, שבו נתבקש לעכב את גירושה מישראל לצורך הגשת בקשת מעמד מטעמים הומניטריים. בית הדין קבע, בין השאר, כי "הסתרת" הילדים על ידי צדדים שלישיים מהווה "מקרה קיצון של סיכול עבודת המשיב ומעידים על שימוש ציני בקטינים על ידי אמם".
על פסק דינו של בית הדין לעררים הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובמסגרתו בקשה לסעד זמני לעיכוב גירוש המערערת ולשחרורה ממשמורת.
בית המשפט המחוזי קבע שלא ניתן לשלול את סיכויי הערעור וכי ראוי שטענותיה של המערערת יתבררו לגופן על ידי בית המשפט. מבחינת מאזן הנוחות, בית המשפט קבע שהוא נוטה לטובת המערערת, משום שהיא שוהה בישראל במשך 15 שנים וילדיה נולדו וגדלו בישראל, ומשום שגירושה עד להכרעה בערעור יביא לעקירת הילדים ממסגרותיהם החינוכיות אם ייצאו מישראל עם אמם, או להתנתקות מאמם. לפיכך נקבע שהמערערת לא תגורש עד להכרעה בערעור.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לשחרור ממשמורת עד להכרעה בעתירה, אך המליץ לרשות לשקול שוב את הצעת המערערת, לפיה ילדיה יובאו לשימוע בפני המשיב והיא תשוחרר ביחד עמם בערובה שתבטיח את יציאתם מן הארץ אם ייקבע שעליהם לעשות כך בהליך המשפטי.