רע"מ (י-ם) 41720-02-20 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה (6.7.2020)
בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור של מבקשת מקלט על החלטות ביניים של בית הדין לעררים במסגרת ערר שהוגש על החלטת משרד הפנים לדחות את בקשתה למקלט ולמחוק על הסף את בקשתה לעיון מחדש.
במסגרת הערר שהמבקשת הגישה, בית הדין לעררים נתן צו ארעי האוסר על הרחקתה מישראל בתנאי שתפקיד ערובה בסך 10,000 ₪ להבטחת יציאתה מישראל והוצאות ההרחקה והערר במידת הצורך, ולאחר מכן הפחית את הסכום ל-6,000 ₪ בשני תשלומים. בהחלטותיו בית הדין לעררים לא התייחס לבקשה לצו ביניים להארכת רישיון הישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.
המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטות בית הדין. במסגרת תגובתו, משרד הפנים הסכים לחדש את רישיון הישיבה של המבקשת עד להכרעה בערר, אך עמד על דרישת הפקדת הערובה כתנאי למתן הצו.
בית המשפט עמד על כך שבמסגרת החלטתו, בית הדין לעררים קבע שהערובה תשרת שתי תכליות – הבטחת יציאת המבקשת מישראל והבטחת הוצאות משרד הפנים, במקרה של דחיית הערר. בית המשפט קבע שבעוד שהתכלית הראשונה היא לגיטימית, בית הדין אינו מוסמך להורות על ערבון שנועד להבטיח את הוצאות משרד הפנים. בהתאם לכך בית הדין הפחית את גובה ההפקדה כתנאי לצו הביניים לסך של 2,000 ₪.