רע"מ (י-ם) 3905-05-20 קוזלקו נ' משרד הפנים (18.5.2020)
בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים, וביטל את החלטת בית הדין להתנות מתן צו ביניים להארכת רישיון הישיבה מסוג א/5 שבידי המבקשת עד להכרעה בערר, בהפקדת 5,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב. בית הדין קבע שבית הדין אינו מוסמך לחייב בערובה להבטחת הוצאות הערר כתנאי למתן צו ביניים.
המבקשת היא אזרחית גיאורגיה, שנישאה לאזרח ישראל ואם לאזרחית ישראל, וקיבלה רישיון ישיבה מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג להסדרת מעמדם של בני זוגם של אזרחי ישראל. בעקבות העמדתו לדין ומאסרו של בן זוגה על המבקשת, בין השאר בשל אלימות קשה כלפי המבקשת ואיומים על חייה, ובעקבות גירושי בני הזוג, ההליך המדורג הופסק.
בקשת המבקשת לקבל מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה על ידי משרד הפנים בהמלצת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, אולם בית הדין לעררים הורה לוועדה לשקול מחדש את הבקשה, ובעקבות זאת הוחלט לתת המבקשת רישיון ישיבה מסוג ב/1. המבקשת הגישה ערר נוסף לבית הדין לעררים, בו נתבקש בית הדין להורות לתת לה רישיון ישיבה מסוג א/5, ובגדרו נתבקש צו ביניים להארכת רישיון הישיבה מסוג א/5 עד להכרעה בערר. בית הדין קיבל את הבקשה לצו ביניים, אך התנה את צו הביניים בהפקדת סך של 5,000 ₪. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי החליט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור.
בית המשפט עמד על כך שבהחלטת בית הדין ליתן צו ביניים נקבע שלמשיב לא צפוי להיגרם נזק ממתן הצו, שכן הרחקת המבקשת אינה עומדת על הפרק ולכן לא צפויות לו הוצאות בגין ההרחקה. בית המשפט קבע כי משנקבע כי מתן צו הביניים אינו מקים חשש לגרימת הוצאות למשיב, אין עילה להתנותו בהפקדת ערובה. בית הדין הוסיף כי חוק הכניסה לישראל ותקנות סדרי הדין בבית הדין לעררים, נמנעו מהסמכת בית הדין לעררים לקבוע הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב כתנאי להגשת הערר, וכי יש להניח שזכות הגישה לערכאות עמדה לנגד עיניהם של המחוקק ומחוקק המשנה כשבחרו להימנע מהכבדה על מגישי ערר פוטנציאליים, המבקשים להביא לביקורת משפטית ראשונה את החלטות הרשות בעניינם.
בית המשפט הוסיף כי על הערובה לשרת את צו הביניים בדרך של הבטחת נזקים העלולים להיגרם בגין הוצאתו, וכי קביעת ערבות למתן צו ביניים להבטחת הוצאות המשיב בערר אינה ממין העניין, ויש בה כדי לעקוף את ההסדר החקיקתי, שבגדרו אין בית הדין מוסמך לקבוע הפקדת ערובה כתנאי להגשת הערר.