עמ"נ (מרכז) 18500-08-16 מדינת ישראל נ' ברהני (11.8.2016)

המשיב, אזרח אריתריאה שחלה עליו מדיניות "אי ההרחקה", סיים בחודש יוני 2016 לרצות מאסר של 48 חודשים בגין עבירה של מעשה מגונה בכוח ועבירת אלימות. עם סיום ריצוי מאסרו הוצא נגדו צו משמורת בהתאם לחוק הכניסה לישראל. במקביל ננקט נגדו הליך לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, שבמסגרתו ניתנה חוות דעת פסיכיאטרית, שממנה עולה כי הוא סובל מתהליך סכיזופרני, ונכתב בה גם שהוא כבר אינו סובל ממצב פסיכוטי חריף, כי הוא אינו מסוכן לעצמו ולסביבתו וכי הוא יכול לקבל טיפול בתנאים אמבולטוריים.

בית הדין לביקורת משמורת הורה על שחרורו של המשיב. במסגרת הערעור משרד הפנים טען שלא התקיימה אף אחת מעילות השחרור שבסעיף 13ו(א) לחוק הכניסה לישראל, בין השאר משום שלא חלפו 60 ימים מאז שהמשיב הושם במשמורת. כמו כן נטען, כי לא היה מקום לשחררו נוכח הסייג בסעיף 13ו(ב)(2) לחוק, לפיו אין לשחרר את מי שנשקפת ממנו סכנה לשלום הציבור.

בית המשפט דחה את טענתו הראשונה של משרד הפנים, וקבע כי במקרים, שבהם לא צפוי גירושו של אדם בתוך פרק זמן של 60 ימים, ניתן לשחרר אדם נוכח חלוף הזמן גם בטרם חלף פרק הזמן האמור.

עם זאת, בית המשפט קבע כי אין לשחרר את המשיב בשל הסכנה שנשקפת ממנו. בית המשפט דחה, בין השאר, את הטענה לפיה אין מקום להבחין בין זרים לבין אזרחי ישראל לעניין שלילת חירותם במקרים של סכנה לשלום הציבור. בית המשפט קבע כי למרות האפשרות לעשות שימוש באשפוז כפוי או בצו פיקוח כדי להתמודד עם הסיכון הנשקף משוהה שלא כדין, אין מניעה לעשות שימוש באמצעי של החזקה במשמורת. עוד קבע בית המשפט כי בית הדין לביקורת משמורת יבחן מחדש את שאלת שחרורו ממשמורת, ובכלל זה יבחן את חלופות המשמורת האפשריות, לרבות החזרה במתקן השהייה.