בית המשפט המחוזי – ביטול החלטה לדחות על הסף בקשה לרישיון ישיבה לעבודה בענף הסיעוד

עמ"נ (י-ם) ר.ד.כ נ' רשות האוכלוסין וההגירה (20.8.2024)
בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים, והורה לרשות האוכלוסין וההגירה לדון לגופה בבקשה לרישיון ישיבה לצורך עבודה בתחום הסיעוד מטעמים הומניטריים.
המערערת, אזרחית סרילנקה, שהתה בישראל ברישיון ישיבה מסוג ב/1 לעבודה בתחום הסיעוד, והגישה בקשה לקבלת רישיון ישיבה מסוג ב/1 מטעמים הומניטריים לצורך מתן טיפול סיעודי בקטין על הרצף האוטיסטי הסובל מאפילפסיה.
בהתאם לסעיף 3א(ב1)(1) לחוק הכניסה לישראל, אחד התנאים לאישור בקשה מסוג זה הוא הגשתה בתוך 90 ימים מיום סיום העסקתו של העובד הסיעודי אצל מעסיקו האחרון. היות שהמערערת הגישה את הבקשה יותר משנה מאז סיום העסקתה הקודמת, עניינה עבר לדיון בוועדה מייעצת לעניין זה, שהחליטה שלא לאפשר את הגשת הבקשה באיחור.
בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על ההחלטה, ובמסגרת פסק דינו עמד על האיחור בהגשת הבקשה ועל כך שהמערערת הגישה בקשת מקלט שאותה זנחה. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי קבע שהוועדה נתנה משקל יתר להתנהגות המערערת ללא דיון ממשי בצרכיו ונסיבותיו של הקטין, שעבור הטיפול בו התבקש רישיון הישיבה. בית המשפט קבע שבהחלטת הרשות לא פורט כלל האם נבחנו צרכיו הפרטניים של הקטין המסוים, ובכלל זה יכולתו למצוא מטפל סיעודי מתאים חלף המערערת, ואף ציין שפסק דינו של בית הדין לעררים נסמך בעניין זה על נתונים כלליים בדבר מספר עובדי הסיעוד בישראל ללא בחינה פרטנית של יכולת הקטין למצוא עובד סיעודי המתאים לצרכיו.
בהתאם לכך, בית המשפט קיבל את הערעור והורה לרשות להאריך את המועד להגשת הבקשה עד למועד הגשתה בפועל ולדון בבקשה לגופה.