ערר (ת"א) 1813-16 טודריה נ' משרד הפנים (12.9.2016)
העורר הוא אזרח גיאורגיה שנכנס לישראל בשנת 2014, והגיש בקשה למקלט כשנה וחצי לאחר שנכנס לארץ. לטענתו עבד בגיאורגיה במפעל, שהנהלתו השתייכה למשטר הקודם, והמשטר הנוכחי מנסה לגלות מי אחראי על בניית גשרים ללא היתר, ולשם כך אוסר ומענה את מי שעשוי להחזיק במידע זה.
בקשתו למקלט נדחתה על ידי משרד הפנים הן נוכח מועד הגשתה והן בנימוק שלא הוכיח פחד מבוסס לרדיפה.
בית הדין דחה את הערר, וקבע שקיימת "חזקה שבהגיון", לפיה מי שהוא "פליט אמתי" מציג את טענתו בהזדמנות הראשונה מול בקר הגבול, ועל חזקה זו מבוססת הוראת נוהל הטיפול במבקשי מקלט, לפיה ניתן לדחות על הסף בקשת מקלט שהוגשה שנה או יותר לאחר כניסת מבקש המקלט לישראל. בית הדין הוסיף כי לפי פסיקתו הקודמת של בית הדין יש לקיים הוראה זו בצורה מצומצמת, יש לבחון את הבקשה בנפש חפצה ואין לדחות על הסף את הבקשה בשל מועד הגשתה אם זהו טעם הדחייה היחיד.
בית הדין קבע כי אין הצדקה לאיחור בהגשת בקשת המקלט במקרה זה, והוסיף כי טענת הרדיפה של העורר אינה מבוססת על דעה פוליטית אלא על רצון של השלטון לברר את הסיבה לקריסת גשרים.
בית הדין אף דחה את טענותיו של העורר ביחס לתיעוד לקוי של הראיון. הוא ציין כי אמנם התיעוד הכתוב של משרד הפנים אינו חופף באופן מלא את הקלטת הראיון, אולם המעט שהוחסר מן התמלול אינו תומך בטענות העורר או מבססן יותר משנמצא בתמלול.