ערר (י-ם) 1917-18 פטאל נ' משרד הפנים (11.11.2018)
בית הדין לעררים קיבל ערר של אזרח הודו בעל רישיון לישיבת ארעי בישראל (רישיון ישיבה מסוג א/5), והורה להעניק לו תושבות קבע.
העורר שוהה בישראל מאז שנת 1993. בשנת 2001 הוא החל בהליך להסדרת מעמדו מכוח זוגיות עם אזרחית ישראל. בשנת 2002 ניתן לו רישיון ישיבה מסוג א/5, שהוארך מעת לעת עד פרידתו מבת זוגו. העורר ובת זוגו לשעבר הם הורים לשתי בנות.
מאז שנת 2011 העורר שוהה בישראל ברישיון ישיבה מסוג א/5, שניתן לו מטעמים הומניטאריים לאור הקשר שהוא מקיים עם בנותיו, שהן אזרחיות ישראל המתגוררות עם בת זוגו לשעבר.
הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים דחתה את בקשתו של העורר לשדרג את מעמדו ולקבל רישיון לישיבת קבע, ונגד החלטה זו הוגש הערר.
בית הדין קבע שלא ניתן להשאיר את העורר במעמד ארעי לנצח בהעדר נסיבות חדשות, וכי יש בכך פגיעה בלתי מידתית בו ובבנותיו. עוד נקבע כי עצם חלוף הזמן מאז ניתן לאדם רישיון ישיבה מסוג א/5 מטעמים הומניטריים אינו מצדיק מתן רישיון לישיבת קבע, אולם חלוף הזמן צריך להיות שיקול חשוב במסגרת השיקולים למתן רישיון לישיבת קבע.