ערר (י-ם) 4944-19 סומארו נ' משרד הפנים (27.1.2021)
בית הדין לעררים קיבל את עררו של אזרח חוף השנהב, נשא HIV, שבקשתו למעמד מטעמים רפואיים נדחתה.
העורר הגיש בקשה למעמד מטעמים רפואיים בשנת 2009 ובשנת 2011, וזו נדחתה מספר פעמים לאחר מספר בחינות מחדש של הבקשה נוכח מסמכים רפואיים חדשים שהוצגו והליכים משפטיים שהתקיימו בעניינו. בשנת 2014 תוקן הנוהל העוסק במתן מעמד מטעמים רפואיים, ובשנת 2016 בקשתו של העורר לבחון מחדש את עניינו נדחתה לפי הנוהל בנוסחו החדש. במסגרת הליכים משפטיים קודמים שהעורר ניהל, בית המשפט המחוזי קבע שיש להכריע בבקשת העורר לפי הוראות הנוהל במועד הגשת הבקשה, להבדיל מהוראות הנוהל המעודכן, והחזיר את הבקשה לבחינת משרד הפנים לפי הוראות הנוהל הישן.
משרד הפנים שב ודחה את הבקשה, ועל ההחלטה הוגש ערר.
בית הדין לעררים דחה את טענות העורר כי היה על משרד הפנים לקבל, לפי הנוהל הישן, חוות דעת רפואית משלו, וכי היה על משרד הפנים להעביר את הבקשה לבחינת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים.
לעומת זאת בית הדין קיבל את הטענה כי לפי הנוהל הישן היה על משרד הפנים לפנות אל נציגות חוף השנהב בישראל ולוודא שהעורר יוכל להמשיך לקבל בחוף השנהב את אותו הטיפול שבו החל בישראל. במקום לפעול באופן זה, משרד הפנים טען שמשרד החוץ פנה באיגרת רשמית למשרד הבריאות המקומי, ומשלא נתקבלה תשובה פנה אל ארגון ללא מטרת רווח בחוף השנהב, שמסר טלפונית שניתן בחוף השנהב טיפול רפואי הממומן במלואו אך שונה מזה שניתן לעורר בישראל.
בית הדין קבע שמידע שנמסר בעל פה על ידי ארגון שטיבו לא הוברר אינו מאפשר הגעה למסקנה בדבר קיומו של טיפול רפואי ברמת הסבירות הנדרשת מרשות מינהלית, וכי אופן התנהלות משרד הפנים אינו עולה בקנה אחד עם הוראות בית המשפט המחוזי בהליך הקודם.
בהתאם לכך, בית הדין הורה למשרד הפנים לפנות לנציגות חוף השנהב בישראל באופן מסודר, לברר נקודתית בנוגע לעורר כי קיים טיפול עבורו בחוף השנהב, ולבחון היתכנות כי איש קשר ממשרד הבריאות יוכל להיות בקשר עם גורם מקצועי במדינת נתינות העורר בנוגע להמשך טיפולו של העורר. עוד נקבע שלאחר קבלת המידע, על משרד הפנים לבחון אם הרחקת העורר לא מהווה יציאה למקום שאין בו טיפול.