ערר (י-ם) 5016-15 מסגנה נ' משרד הפנים (3.7.2017)
העוררים, אזרחית ישראל ואזרח אריתריאה, שערק משירות צבאי לאחר שנכלא ועונה באריתריאה, הם ידועים בציבור ולהם בת משותפת. השניים הגישו בשנת 2010 בקשה להסדיר את מעמדו של בן הזוג על בסיס נוהל רשות האוכלוסין וההגירה להסדרת מעמדם של בני זוגם של אזרחי ישראל, כשהם מציינים שאין בידי העורר דרכון תקף, תעודת לידה, תעודת יושר ותעודה המעידה על מצבו האישי. בתחילה בקשתם סורבה, אך לאחר שהוגשה עתירה מינהלית ניתן לעורר בשנת 2011 רישיון ישיבה מסוג ב/1, שחודש מעת לעת.
בשנת 2015 הוגשה בקשה לשדרוג מעמדו של העורר ולמתן רישיון ישיבה מסוג א/5. הבקשה נדחתה בשל העובדה שאין בידי העורר להציג את המסמכים הנ"ל.
בית הדין קבע שהדרישה להצגת מסמכים כתנאי לשדרוג מעמדו של מבקש מקלט המצוי בהליך להסדרת מעמדו מכוח יחסי זוגיות היא דרישה סבירה ושאין לבטלה באופן גורף. עם זאת נקבע שיש לבחון כל מקרה לגופו. בית הדין קבע שבענייננו מדובר באדם ה"רואה את עצמו כמבקש מקלט" וכי ישראל נוקטת מדיניות של אי הרחקה כלפי אזרחי אריתריאה בשל הפרת זכויות האדם במדינה זו. כמו כן בית הדין ציין שהעורר עשה ניסיונות שלא צלחו להשיג את המסמכים שנדרשו על ידי משרד הפנים ושהוא הציג מסמכים שונים המעידים על זהותו.
בית הדין קבע כי עובדות אלה, בנוסף למצבו הבריאותי של העורר, מצדיקים סטייה מנהלי משרד הפנים ומצדיקים שיינתן לו רישיון ישיבה מסוג א/5 אף על פי שלא הציג את כל המסמכים הנדרשים בנוהל.