ערר (י-ם) 2127-24 גומז נ' רשות האוכלוסין וההגירה (החלטה מיום 4.8.2024).
עניינו של הערר באי מענה לבקשה למעמד מטעמים הומניטאריים. לאחר הגשת הערר, הודיע המשיב כי יעלה את עניינם לוועדה הבינמשרדית, וכי הערר התייתר.
בית הדין קבע, כי "חרף העומס המובן והידוע המושת על כתפי הוועדה, נמצא בהתאם לנתוני המשיבה כי על בקשה המוגשת לוועדה להיבחן בפני הוועדה (ככל שנמצא כי היא מתאימה לכך) בתוך שנה לכל היותר (לפי מפתח מינימאלי של 25 בקשות הנבחנות בכל פעם). על כן, נראה כי העברת עניינם של העוררים לדיון בפני הוועדה בחלוף כשנה וחצי מהווה שיהוי המצדיק השתת הוצאות. אולם, מכיוון שאין מדובר בשיהוי רב, המשיבה תישא בהוצאות מתונות של העוררים בסך 1,000 ,₪ כאמור. בשולי הדברים יצוין, כי בית הדין לעררים נדרש לא פעם לסוגיית השיהוי שנוצר בטיפול בבקשות המוגשות לוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים, ונראה כי קיים צורך ממשי בבחינת הרחבת פעילות הוועדה, כך שזו תתכנס בתדירות גבוהה יותר לצורך טיפול מהיר יותר בבקשות, אשר מעלות לא פעם סוגיות הומניטאריות בעלי רגישות מיוחדות ומצריכות הכרעה מהירה יותר".