ערר (י-ם) 4727-21 (פס"ד מיום 28.9.2022)
בית הדין לעררים הורה להעניק מעמד תושבות מטעמים הומניטאריים לקטין שנולד בישראל עם עיכובים התפתחותיים שהוריו (אזרחי הפיליפינים ותאילנד) עזבו את ישראל והוא נותר במשפחת אמנה ישראלית. בשנת 2015 ביקשו הורי האמנה להסדיר את מעמדו מטעמים הומניטאריים, וניתן לו רישיון ארעי. בשנת 2020 ביקשו לשדרג את מעמדו למעמד קבע, ובקשתם נדחתה בנימוק כי טרם חלפו עשר שנים מקבלת המעמד הארעי.
בית הדין עמד על כך שהתנהלות המדינה, שהסמיכה את העוררים לשמש אפוטרופסים לקטין, ובה בעת "בחוסר סנכרון מעורר תמיהה, המדינה אינה דואגת להסדרת מעמדו של הקטין בישראל באופן אוטומטי, הגם שאין חולק כי הוא ננטש על ידי הוריו הביולוגיים ואלו מעולם לא גידלו אותו", כך שעל העוררים מוטל "לנהל, במשך שנים, מערכה אל מול המשיב ולהיאבק על הסדרת מעמדו בישראל". בנסיבות אלה הורה בית הדין על הענקת מעמד של תושבות קבע לקטין.