ערר (י-ם) 4096-16 פלונית נ' משרד הפנים (3.6.2018)
בית הדין לעררים דחה ערר שהגישה אזרחית סין מתרגלת פאלון גונג נגד דחיית בקשה למקלט בישראל.
העוררת הגיעה לישראל בשנת 2011, ולטענתה החלה לתרגל את שיטת הפאלון גונג לאחר כניסתה לישראל. העוררת טענה שהשתתפה בהפגנה מול שגרירות סין, כי היא חוששת שצולמה על ידי שגרירות סין בעת תרגול על חוף הים, וכי היא חוששת שמטעם זה תירדף בסין אם תשוב לשם. בקשתה למקלט נדחתה מטעמי אמינות, לאחר שלפי טענת משרד הפנים, בראיון הבסיסי שנערך לה לא ידעה להשיב על שאלות שנשאלה בקשר לפאלון גונג, ובראיון המקיף ידעה להשיב על שאלות בעניין זה באופן המלמד, לשיטת משרד הפנים, על הכנה לראיון. כמו כן, משרד הפנים נימק את החלטתו בכך שלא הוצגו ראיון לכך שאכן צולמה על ידי השגרירות הסינית.
בית הדין עמד על כך שבית המשפט העליון טרם הכריע בשאלת ההכרה בעילה של פליטות במקום (sur place) (עילת פליטות שנוצרה לאחר שמבקש המקלט עזב את מדינתו), ועל כך שבית המשפט העליון ייחס משקל ממשי לשאלת תום ליבו של מבקש המקלט ולשאלה האם עילת הרדיפה נוצרה בעקבות פעולות שמבקש המקלט עשה ביוזמתו בעת השהייה במדינת המקלט. צוין כי השאלות שיש להידרש אליהן בעניינים אלה אינן פשוטות, אך שאין צורך להכריע בהן לצורך ההכרעה בערר.
בית הדין קבע שכדי לבסס את עילת המקלט, היה על העוררת להוכיח תחילה כי היא "מתרגלת את השיטה בצורה אדוקה וכי זו מהווה עבורה דרך חיים". בית הדין קבע שאין מקום להתערב בהחלטת משרד הפנים לפיה עובדות אלה לא הוכחו.
בית הדין קבע שהעוררת אכן לא ידעה להשיב על חלק מן השאלות בנוגע לשיטת הפאלון גונג, ודחה את הטענה כי התרשמות משרד הפנים נובעת מקשיי תרגום.
בית הדין אף קבע שגם אילו הייתה העוררת מוכיחה כי היא מתרגלת פאלון גונג, היה עליה להוכיח כי הדבר נודע לשלטונות סין, וכי לא עלה בידה להוכיח זאת.