ערר (י-ם) 1812-14 פלוני נ' משרד הפנים (20.3.2016)
בית הדין לעררים דחה ערר של אזרח ניגריה, שבקשתו להיות מוכר כפליט נדחתה בהליך מקוצר.
העורר טען כי קבוצת עובדי אלילים מכפרו רודפים אותו בשל סירובו להחליף את אביו בתפקיד "צ'יף פריסט". בית הדין קבע כי אילו היה העורר מוכיח פחד מבוסס לרדיפה הוא היה נופל תחת הקטיגוריה של רדיפה על רקע קבוצה חברתית מסוימת או על רקע דת.
ואולם, בית הדין קבע כי בהעדר ראיות אובייקטיביות לטענותיו העובדתיות של העורר ובהינתן הסתירות וה"חורים" בסיפורו, העורר לא ביסס את קיומו של פחד אובייקטיבי. כמו כן נקבע, כי אפילו אם היה העורר מוכיח את קיומו של חשש מבוסס לרדיפה, הרי שנוכח העובדה שמדובר ברדיפה שאינה על ידי שלטונות המדינה אלא על ידי גורמים בלתי מדינתיים, אין מניעה שהוא ימצא הגנה במקום אחר בניגריה.
בית הדין אף דחה את טענת העורר כי גם אם לא הוכיח כי הוא עומד בתנאי האמנה בדבר מעמדם של פליטים, חל עליו עקרון איסור הגירוש (non-refoulement).