ערר (י-ם) 2376-18 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (29.7.2018)
העורר הוא אזרח סודן תושב דרפור, אשר ניתן לו רישיון ישיבה מסוג א/5 בשנת 2007, במסגרת החלטת שר הפנים להעניק רישיונות מסוג זה ל-600 תושבי דרפור. בהמשך העורר הועמד לדין בגין שתי עבירות של סחר בסמים, הורשע, ונדון לעשרה חודשי מאסר פועל ושישה חודשי מאסר על תנאי.
משרד הפנים סירב להאריך את תוקף רישיון הישיבה של העורר וזאת בנימוק לפיו קיים מידע חסוי שהתקבל מן המשטרה ולפיו העורר מעורב בעבירות פליליות וממשיך לעסוק בפלילים. בהחלטה בערר פנימי שהוגש על ידי העורר נכתב בין השאר שהמעמד שניתן לו היה מלכתחילה מעמד לפנים משורת הדין מטעמים הומניטריים.
העורר טען כי רישיון הישיבה שניתן לו לא ניתן לפנים משורת הדין, וכי מדובר בהכרה בו כפליט. לפיכך נטען שעל מנת לשלול את המעמד היו צריכים להתקיים התנאים לביטול הכרה באדם כפליט באמנה בדבר מעמדם של פליטים וכן התנאים בנוהל הטיפול במבקשי מקלט. כמו כן נטען כי לגוף העניין אין עילה מהותית לביטול מעמדו. רשות האוכלוסין וההגירה טענה שהמעמד שניתן לעורר הוא מעמד מטעמים הומניטריים ואינו מהווה הכרה בו כפליט, וכי ביצוע עבירות הסמים והמידע אודות פעילות פלילית מתמשכת מצדיק את אי הארכת רישיון הישיבה.
בית הדין קבע כי מלשונה של החלטת שר הפנים משנת 2007 עולה ש-600 תושבי דרפור שניתן להם מעמד בשנה זו הוכרו כפליטים, וזאת אף על פי שלא נערך להם הליך בחינה פרטני על ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט.בית הדין קבע שרשות האוכלוסין וההגירה לא פעלה לפי סעיף 11 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט המחייב להעביר את עניינו של מבקש מקלט שנשקל שלא לחדש את רישיון הישיבה שלו לדיון בוועדה המייעצת לענייני פליטים, ועל כן החלטתה מבוטלת. בית הדין הורה לרשות האוכלוסין וההגירה לפעול לפי סעיף 11 לנוהל.
יחד עם זאת, בית הדין קבע שבתקופת הביניים לא יוארך רישיון הישיבה של העורר, וזאת אף על פי שבמסגרת ההליך בבית הדין לעררים ניתן צו ביניים שמכוחו הוארך הרישיון.