בג"ץ 4630/17 Tagal נ' שר הפנים (25.4.2021)
בית המשפט העליון קיבל שתי עתירות – שאוחדו – נגד התמהמהות משרד הפנים בנוגע לבדיקת בקשות מקלט של אזרחי סודן תושבי חבל דרפור וחבל הרי הנובה והנילוס הכחול.
העתירות הוגשו נוכח העובדה שמזה יותר מעשור שבקשות המקלט של אזרחי סודן מאזורים אלה אינן נבדקות ואינן מוכרעות, כאשר עד להכרעה בבקשות מבקשי המקלט מחזיקים ברישיונות ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, שאינם מקנים זכויות כלשהן, ובכלל זאת אינם מקנים זכויות סוציאליות ואינם מקנים את הזכות לעבוד כדין (בפועל, האיסור על העסקתם של מבקשי המקלט אינו נאכף).
בית המשפט עמד על הדחיות החוזרות והנשנות בבדיקה בקשות המקלט ועל נימוקי משרד הפנים בנוגע לאי בחינת בקשות המקלט, וקבע כי ההשתהות בבחינת הבקשות היא בלתי סבירה.
בית המשפט קבע שעד סוף 2021 על משרד הפנים לבחור באחת מהאפשרויות הבאות: קביעת מדיניות עקרונית לצורך הכרעה בבקשות המקלט; הכרעה פרטנית בבקשות בלא שתגובש מדיניות שכזו; הענקת מעמד מטעמים הומניטאריים; או גיבוש מתווה שיאפשר את יציאתם של מבקשי המקלט מישראל – לרבות חזרתם לסודן – מרצון או בכפוף לבחינת בקשות מקלט פרטניות. עוד נקבע שככל שעד סוף השנה לא יימצא ולא ייושם פתרון כאמור, יש להעניק להם רישיונות ישיבה מסוג א/5 עד להכרעה בבקשות המקלט או עד למציאת הסדר כאמור.
השופטת וילנר סברה, בדעת מיעוט, שיש לקבל את העתירות במובן זה שייקבע שהמדינה צריכה לסיים את כל הבדיקות או לבחור באחת האפשרויות נ"ל, אך שאין לקבוע שאם המדינה לא תקיים את שהוטל עליה בפסק הדין, עליה להעניק למבקשי המקלט רישיונות ישיבה מסוג א/5.