שירה אוה מרשל ונמרוד אביגאל, "רציתי להיות כמוהם ולא הצלחתי", היא"ס ישראל, דצמבר 2019
עד היום פורסם רק דו"ח אחד אודות הסכנות הנשקפות לפלסטינים להט"ב בשטחים, והוא יצא לפני עשור. בשנים האחרונות היא"ס, ארגון יהודי בינלאומי הפועל משנת 1881 ומעניק בישראל ייצוג משפטי לפליטים, סייע ל-20 פלסטינים שברחו לישראל על רקע זהותם המינית או המגדרית.
הדו"ח, המתפרסם עכשיו, מבוסס על המידע שמאסף מהטיפול באותם מקרים, נועד לבחון סיכונים להם חשופים להט"ב בשטחי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, ואת טיפולה של ישראל במבקשי מקלט מאוכלוסייה זו. המחקר נשען על עדויות מקור ראשון של פלסטינים להט"ב שנמלטו מהשטחים, על מידע מעורכי דין שייצגו אותם ועל מחקרים ופסיקה עדכניים.
בחלקו הראשון, הדו"ח מתאר את דפוסי הרדיפה שחוו פלסטינים להט"ב שברחו לישראל, ובעיקר:
רדיפה אלימה מצד המשפחה והסביבה הקרובה: גורמי הסכנה הראשיים הם גברי המשפחה, אשר תופסים שונות מינית ו/או מגדרית כפגיעה ב"כבוד המשפחה" אשר מהווה פשע נגד הסדר החברתי הפטריארכלי. בשל גודלה הפיזי של הגדה המערבית ופרישתן של משפחות במרחביה, לא ניתן להתחמק בקלות מהאיום המשפחתי על-ידי מעבר למקום אחר בגדה, בין אם מדובר באזור בו הגישה ללהט"ב ליברלית יותר, ובין אם מדובר בעיר אחרת רחוקה ממקום המשפחה.
רדיפה מצד המשטרה הפלסטינית: להט"ב עלולים למצוא את עצמם מואשמים ב'הפצת הומוסקסואליות' ובפגיעה בעקרונות המוסר.
חשדות בשיתוף פעולה עם ישראל: לנוכח הפרסומים לפיהם גורמי מודיעין ישראלים סוחטים להט"ב כדי לשתף פעולה עם ישראל, להט"ב בשטחים נחשדים גם בבגידה בשלטונות, וזאת במיוחד עם נכנסו פעמים רבות לישראל בשביל מפגשים מיניים/רומנטיים, לצורך טיפולים הורמונליים וכו'.
בחלקו השני, מתאר הדו"ח את המדיניות הישראלית המונעת מהם הגנה ומחריגה אותם מנהלי הטיפול במבקשי מקלט בניגוד לאמנת הפליטים ומותירה אותם מופקרים, חשופים למעצר ולגירוש וללא יכולת לקיים את עצמם. לאחר למעלה מעשור של הליכים משפטיים כנגד סירובה של מדינת ישראל להעניק מקלט לאותם פלסטינים, הסוגיה טרם הוכרעה בבתי המשפט ותחת זאת נקבע מנגנון הפועל תחת המפקד הצבאי ושאינו נותן מענה חלופי למתן הגנה. המרואיינים מתארים פחד יום-יומי ממעצר לצד קושי הישרדותי שמוביל לעוני, מין הישרדותי וייאוש.
הדו"ח מתפרסם לצד התעוררות פוליטית של הקהילה הלהט"בית הפלסטינית: ביום 26.7.2019 נדקר צעיר ערבי בידי אחיו, כשיצא מ"בית דרור" המעניק מחסה לקטינים להט"ב הנפלטים מביתם. בעקבות הדקירה, ארגונים פלסטינים בהם "אל קאוס", "אסוואת", ו"עדאלה", ארגנו הפגנת גאווה ראשונה מסוגה בחיפה ומפגש בשכם. בתגובה, דובר המשטרה יצא ביום 17.8.2019 בהודעה, לפיה הרשות הפלסטינית מתנגדת לפעילות הארגון, אשר, לדבריו "פוגע בערכים הפלסטינים המסורתיים", האשים את חבריו כי הם "סוכנים זרים" וקרא לאזרחים להתלונן למשטרה על כל פעילות של פעילי הארגון וכי אלה ייעצרו ויועמדו לדין. ביום 30.10.2019, יצאה הודעת ארגון "אל קאוס", המתארת כיצד בעקבות הודעת המשטרה התגברה הרדיפה המשטרתית כלפי להט"ב בכלל ופעילי הארגון בפרט.
קריאת הדו"ח מלמדת כיצד פלסטינים להט"ב עלולים להירדף בשטחים, בלי הגנה מצד רשויות ארצם, כציד חלק מאותה סכנה קשור בשליטה הישראלית ובקושי לברוח מהם, וכיצד כאשר אותם פלסטינים בורחים לישראל בתקווה למצוא הגנה במדינה שהם תופסים ככזו המגינה על להט"ב, הם נעצרים בגין שהייה שלא כדין ודרכם לבקש מקלט חסומה.
בימים אלה, היא"ס מלווה כ-15 פלסטינים להט"ב, אשר חלקם נעזרים השירותי אגודת הלהט"ב וארגון הבית השונה. חלקם קיבלו, בזכות מאמצים אלה, היתר שמאפשר להם לשהות בישראל אך אסור להם לעבוד והם אינם זכאים לזכויות, והם חיים בעוני ומצוקה בתקווה להיקלט במדינה מערבית אחרת. לאחרונה, עתר היא"ס עם הארגונים רופאים לזכויות אדם, "המוקד לפליטים ולמהגרים" ו"קו לעובד" (בג"צ 7126/19, שהוגש ע"י עורכת הדין עדי לוסטיגמן), בדרישה להקנות לפלסטינים השוהים בישראל בהיתר (בהם אותם להט"בים), היתר לעבוד בישראל, כפי שניתן למבקשי מקלט, וזכויות רפואיות וסוציאליות. בעתירה טענו הארגונים כי ההסדר הקיים פוגע בכבוד האדם ובזכויות הבסיסיות של אותם בני אדם, ודוחק אותן לחיים של חולי, עוני וקיום בשולי החוק.
לקריאת הדו"ח לחצו כאן.
לקריאת הדו"ח באנגלית: I Wanted to be Like Them But I Could Not – Palestinian LGBT Asylum Seekers in Israel