בר"מ 6469/23 גליצינה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (3.3.2024)

במסגרת ערעור מינהלי שהוגש על ידי המבקשת, בית המשפט המחוזי קבע שאין במסמכים שהוצגו על ידי המבקשת כדי להעיד על יהדותה באופן שיקנה לה מעמד מכוח חוק השבות. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקשת, שאינה מיוצגת, נקטה בהליך לא נכון, שכן היא משיגה על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה ולא על פסק דין של בית הדין לעררים, אך למרות זאת דן בטענותיה ודחה את ההליך לגופו.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. רשות האוכלוסין וההגירה מסרה את עמדתה לפיה מוטב היה לשנות את סיווג ההליך בבית המשפט המחוזי, וכי אז הייתה המבקשת זכאית להגיש ערעור בזכות על פסק הדין. הרשות הוסיפה כי נכון יהיה לדון בטענותיה הערעוריות של המבקשת לגופן בין על ידי מתן רשות ערעור ובין על ידי שינוי סיווג ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור.

רשמת בית המשפט העליון החליטה כי בנסיבות שתוארו יש לברר את ההליך כערעור בזכות, ולשנות את סיווגו.