בע"מ 3358/20 פלוני נ' משרד הפנים (20.7.2022) 

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שבו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט למשפחה, שקבע שיש לתקן את פרטי הדת והלאום של המבקשים במרשם האוכלוסין, כך שיירשמו כחסרי דת וחסרי לאום. 

המבקשים הם בני זוג וביתם, שהגיעו לארץ מברית המועצות בשנת 1990, ונכדם של בני הזוג, שנולד בישראל. הארבעה נרשמו כיהודים במרשם האוכלוסין. 

בשנת 2003 התקבלה במשרד הפנים ידיעה לפיה תעודות הלידה של בני הזוג, שעל בסיסם נרשמו כיהודים במרשם האוכלוסין, מזויפות, ובני הזוג הוזמנו למשרד הפנים אך לא התייצבו. בשנת 2007 בני הזוג התייצבו בלשכת משרד הפנים, ובדיקה שנעשתה לתעודות הלידה שלהם העלתה כי הן מזויפות. בשנת 2008 בני הזוג סירבו לחתום על הסכמה לשינוי פרטי הלאום והדת שלהם, בשנת 2012 הם הוזמנו לבירורים נוספים ולא התייצבו, ובשנת 2015 משרד הפנים פתח בהליך בבית המשפט למשפחה לשינוי פרטי הרישום של ארבעת המבקשים. 

בית המשפט למשפחה ושניים משופטי בית המשפט המחוזי שדנו בערעור, קבעו שדיני ההתיישנות אינם חלים על תביעות לסעד הצהרתי בענייני סטטוס, וכי המדינה עמדה בנטל לסתור את נכונות מרשם האוכלוסין, ולכן יש לשנות את פרטי הדת והלאום של המבקשים. דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי סברה שמשרד הפנים לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי המבקשים אינם יהודים, וכי ממילא יש לדחות את תביעת משרד הפנים נוכח השיהוי שבו הוגשה, תוך פגיעה באינטרס ההסתמכות של המבקשים וגרימת נזק ראייתי. 

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבע כי תביעות לשינוי פרטי מרשם מוחרגות מתחולת דיני ההתיישנות נוכח תכליתו של המרשם לשמש מאגר נתונים מהימן, מדויק ומעודכן. בית המשפט הוסיף כי לשיקולים הנוגעים להסתמכות ונזק ראייתי יש לתת משקל במסגרת דוקטרינת השיהוי המינהלי, שעניינה בחובת הרשות להפעיל את סמכותה תוך זמן סביר ובמהירות הראויה, אולם סעד בגין שיהוי כזה יינתן רק במקרים חריגים, והוא מותנה באיזון האינטרסים המעורבים בעניין. 

בית המשפט קבע שבעניינם של המבקשים לא נגרם נזק ראייתי וכי יש להביא בחשבון גם את העובדה שנושא התובענה הוא רישום הנערך למטרות סטטיסטיות, שאין בו כדי להשפיע על זכויות מהותיות של המבקשים.