בר"מ 8997/23 יפת נ' רשות האוכלוסין וההגירה (13.2.2024)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין החלטת משרד הפנים לדחות את בקשתה של המבקשת לקבל מעמד מטעמים הומניטריים.
המבקשת היא אזרחית הפיליפינים שניהלה מערכת יחסים עם אזרח ישראל, והחלה בהליך מדורג להסדרת מעמדה בישראל. לפי טענתה, בן זוגה התעמר בה, ובין היתר איים עליה שאם לא תפעל כרצונו תגורש מישראל, אילץ אותה לחתום על טופס גריעתה מחשבון הבנק המשותף אליו הופקדו משכורותיה, גירש אותה מדירתם וזרק את חפציה לרחוב.
בקשתה של המבקשת לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה על ידי משרד הפנים, וערר שהוגש על ידה לבית הדין לעררים נדחה. בית הדין קבע שעניינה של המבקשת לא בא בגדרי "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי", משום שלא הוצגו ראיות מספיקות לצורך הוכחת אלימות, לפי הדרכים המנויות בנוהל; וכן כי לא הוכח כי הקשר הזוגי נותק כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג. עוד נקבע, כי אף אם הייתה תחולה לנוהל אלימות על עניינה של המבקשת, אין משמעות הדבר בהכרח כי מעמדה יוסדר – החלתו של נוהל אלימות פירושו כי עניינה של המבקשת יידון לפני הוועדה, וזה אמנם נדון.
בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין לעררים, ועל פסק דינו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע שעניינה של המבקשת אכן עבר לטיפולה של הוועדה הבין-משרדית, גם אם לא במסלול של נוהל אלימות, ולכן השאלות אותן מעוררת המבקשת, לגבי יישומו של נוהל אלימות על מקרים מסוג זה, אינן נדרשות עוד לצורך עניינה הקונקרטי. בית המשפט קבע שגם מקום בו עניין מובא בפני הוועדה הבין-משרדית, שלא במסלול של נוהל אלימות, הוועדה אינה פטורה מלשקול נסיבות של אלימות, ככל שישנן, אולם קבע שבמקרה הספציפי נערך איזון נאות שהביא בחשבון את שאלת האלימות אך הוביל לדחיית הבקשה.