בג"ץ 1787/24 שטמר נ' בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (5.3.2024)
בית המשפט העליון דחה עתירה לפסילת דיין בית הדין לעררים.
העותר, בעל רישיון לישיבת קבע בישראל שחי מחוץ לישראל מאז שנת 2004, ביקש לקבל תעודת עולה, אך בקשתו נדחתה בשל היותו תושב קבע. העותר טען כי נוכח מגוריו מחוץ לישראל תושבות הקבע שלו פקעה, ועל סירובו של משרד הפנים להכיר בפקיעת תושבותו, הגיש ערר לבית הדין לעררים.
עררו של העותר נדחה, וערעור מינהלי שהגיש לבית המשפט המחוזי נמחק תוך שמירת זכותו של העותר להגיש בקשה נרחבת ומבוססת יותר. העותר הגיש בקשה חדשה שנדחתה על ידי משרד הפנים, ועל החלטה זו הגיש ערר שני. במסגרת הערר, הדיין חנניה גוגנהיים דחה בקשה שהוגשה על ידי העותר לפסול את דיין בית דין, בנימוק כי הוא דן גם בערר הראשון ודחה אותו. בהמשך לכך, העותר הגיש עתירה לבג"ץ בדרישה לפסול את הדיין גוגנהיים.
בית המשפט העליון עמד על כך שהחלטה סופית של בית הדין לעררים ניתנת לערעור בזכות לפני בית משפט לעניינים מינהליים, והחלטה אחרת ניתנת לערעור לפני בית משפט לעניינים מינהליים בכפוף לקבלת רשות. "החלטה אחרת" מוגדרת רק כהחלטה לעניין עיכוב ביצוע והחלטה לעניין סמכות עניינית, ומכך משתמע כי החלטות אחרות של בית הדין לעררים, ובכלל זאת החלטות בעניין פסלות, אינן ניתנות לערעור.
בית המשפט העליון ציין שניתן להצביע על הבדל בתשתית הראייתית שעמדה בפני הדיין בערר הראשון לעומת הערר הנוכחי, קבע שחזקה על הדיין כי ינהג במקצועיות וידון בערר במתכונתו החדשה בלב פתוח ובנפש חפצה, ודחה את העתירה.